Tour de France 2016- הגלדיאטורים מתחבקים

הגלדיאטורים מתחבקים

צילום: PresseSports/B.Papon, ASO/B.Bade

"מַה-שֶּׁהָיָה, הוּא שֶׁיִּהְיֶה, וּמַה-שֶּׁנַּעֲשָׂה, הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה; וְאֵין כָּל-חָדָשׁ, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.  י יֵשׁ דָּבָר שֶׁיֹּאמַר רְאֵה-זֶה, חָדָשׁ הוּא:  כְּבָר הָיָה לְעֹלָמִים, אֲשֶׁר הָיָה מִלְּפָנֵנוּ."
קהלת.
הכל כבר נאמר בקשר לטור!



 



לא אכתוב על  הקרב בין המגזינים "לה-פטי ז'ורנל" ולפורשים לכיוון ה"לאוטו-וולו" שגרמו להקמת הטור דה פרנס.
לא אכתוב על אנרי דגראנז', לא אלאה בעניין הקשר לפרשת דרייפוס.
לא אציין את  Maurice GARIN המנצח הראשון של ה Tour de France בשנת 1903, שניצח את ה Paris-Roubaix בשנים 1897 ו 1898.
לא אכתוב על ג'ינו ברטלי ב 1938 ובשנת 1948.
לא על פאוסטו קופי המופלא, המנצח הראשון ב Alpe d`Huez ולא על שלושת שיאיו הנצחיים של מרקו פנטאני בעליה הזאת.
כמובן שלא אזכיר את רימונד פולידור "השני הנצחי" ואת ז'אק אנקטיל הבלתי מנוצח.
חבל שלא אוכל להשחיל איזו מילה על ההר הקירח, הענק מפרובאנס ה Mont Ventoux שיטפסו אליו גם השנה, כנראה בתוצאה רחוקה מאוד מהשיא האדמדם העשיר (מאוד...) בחמצן של איבאן מאיו, על ה 55:51! דקות שטיפס מהצד הקלאסי הארוך מ Bédoin על 21 הקילומטרים שלו.

הס מלהזכיר את שבע זכיותיו של האיש ההוא מטקסס, עם השני הנצחי שלו יאן אולריך הכישרון האדיר.
בוודאי שלא אעלה כאן את עניין משפרי הביצועים ושאר רמאיות, שנטחנו עד דק.



 



אז מה כן?

אדבר על גלדיאטורים, לוחמים עזי נפש, המרקדים במרחבים הענקיים בשידור חי, בריאליטי הגדול בעולם, באולפן הפתוח של ריבונו של עולם.
הגלדיאטורים כועסים, הם "מחזירים" למארגנים ולכולם בסוג של אחווה אין סופית, בקטעים ארוכים ברכיבה כמעט מנהלתית.
מדוע? כי נמאס להם!
רציתם קרבות מדממים בזירה? משהו שייתן הרבה רייטינג ותמונות וסרטונים מרהיבים?
נו...הנה הגיע השלב הראשון הרציני בפירנאים עם העליה אל ה Col d'Aspin ו...טיול שנתי של "אגודת חובבי הפלדה של ראשון בבוקר", כולם רגועים, משייטים בכיף בדיווש ענוג.
רציתם הפצצה בהר הזה כמו ריקרדו ריקו ב 2008? הצופים, המארגנים, הקהל בבית מול המסך, המפרסמים? זוכרים מה היה לו בדם?


 


אבל החמרתם בבדיקות, כולם אשמים עד שתוכח חפותם, כל ביצוע איכותי מקבל מבט עוין של "החשוד המידי 6".
כפי שהתפרסם בעיתון :Le Journal du Dimanche: תוספת של מצלמות תרמיות באיכות Ultra High-Definition (4K) באדיבות צבא צרפת, נשואות על אופנוע שסורק אופניים במהלך המרוץ ותוך כדי תנועה.
זאת נוסף כמובן לטאבלטים של ה UCI בעלי טכנולוגית התהודה המגנטית, שימשיכו לסרוק אופניים בצורה נייחת, לפני ואחרי הזינוק היומי לכל שלב.
רוצים דם ויזע ודמעות, התקפות מוות ובה בעת "פלוטון צח ונקי מכל רבב?" אז זו תשובתנו הרוכבים, אחווה! משוחחים שיחות ערות- פרום וואלוורדה, טפיחות קטנות על הכתף, מעבירים מים מאחד לשני, כנגד החום הרב.
זו אינה אדישות, גם לא פחדנות וחשש, זו אמירה אמיצה וברורה, יש כאן בני אדם!
ניתן לראות זאת בשיא שנרשם של אפס רוכבים פורשים, עד אמצע השלב השמיני, Michael MORKOV מקטיושה שנכנע לכאב לאחר שסחב פציעה ארוכה מהתרסקות בתחילת הטור הפך לפורש הראשון והדבוקה הצטמקה מ 198 רוכבים ל 197.
אי פרישה שכזאת, מסבירה הן את הקצב הרגוע יחסית ואת הסולידריות של הרוכבים.
בני-אדם!
טוב...רגוע רגוע ומה? הנה הגיע השלב השמיני (השני מתוך השלושה בהרי הפירינאים)  עם ה Col du Tourmalet עם הפרס הגדול (5000 יורו) על שמו של מנהל הטור המיתולוגי Jacques Goddet.
מי שציפה למשהו נוסח קרב האימים אפוף הערפילים מלווה בפרשנות הצרודה של לורן פיניון ז"ל שכבר היה חולה מאוד, לחריקות השיניים, למבטים רושפים כפי שהתחולל בין קונטדור (החולצה הצהובה) לאנדי שלק (החולצה הלבנה) ב 22 ליולי 2010 במעלה ההר הענק, התבדה.
חוץ מקרב קטנטן של טיבו פינו על חציית הפסגה, לא נרשם זעזוע קל שבקלים אצל בכירי הדבוקה הטוענים לכתר.

קטע פרווה? לא לגמרי...
בכל זאת היה משהו בשלב השמיני של טור 2016: מוזר אבל אפקטיבי, שונה ומהיר- ההתקפה של כריסטופר פרום במטרים האחרונים של העליה ל Col de Peyresourde  והירידה המטורפת לכיוון Bagnères-de-Luchon בתנוחה משונה, סופר אווירודינמית, שבתקשורת הצרפתית נערך משאל למציאת שמה של תנוחה זו.
"הרעיון היה איש שם באחורי הראש, לתקוף בירידה?" שאל ז'ראר הולץ הנלהב.
"אכן כן, הייתה מעין מחשבה כזאת, לא ממש ידעתי מתי זה יקרה וההחלטה נפלה ממש בתום העליה האחרונה", ענה פרום בצרפתית מרשימה.
היכולת הזאת לקבל החלטה "תחת אש", לזהות את שביב הרגע הנכון ביותר על-אף ולמרות המאמץ והלחץ- זו סוג של התעלות וחוסן נפשי.

עבודה קשה אכן עושה את ההבדל, פרום עובד קשה מאוד באימונים, אדוק בדתו הדו-גלגלית, סיזיפי כחוש ונחוש.
ניתן לראות- אם אצמצם את המעגל לרוכבים הצרפתים הטוענים לכתר- הרי שמי שהתאמן הכי חזק והכי רציני (חי וישן במתקן אימונים באחת הפסגות שבאלפים, בגובה 2400 מ'), רומיין בארדה, הוא זה שהגיע בדבוקת קינטנה אחרי פרום.



 
 

מי שהתאמן חזק ומסודר, טיפה פחות- מודרני אבל בכל זאת השקיע- פייר רולאן ווראן ברגיל הגיעו בדבוקה השנייה עם קונטדור ושות'.
טיבו פינו התקווה הגדולה, קרס מנטאלית, עניין שאינו מצליח להשתחרר ממנו למרות הכישרון הטבעי.
ז'וליין אלפליפ, ראה את כולם מתרחקים, קינטנה, פרום, פורט וקונטדור התאדו לו בעליה והוא איבד זמן רב למרות הכישרון הגדול, אך יש עמו סליחה ומחילה מובנות של מי שלו זה הטור הראשון. מתלמד.


אגב, אלברטו קונטדור...
קללת הנפילות וחוסר היכולת והמיקוד, לא משה מעל ראשו של נסיך ספרד אלברטו קונטדור; פצוע, חבול גופנית ונפשית, פצעיו פתוחים והוא קודח מחום- פרש קונטדור מטור 2016 בעיצומו של השלב התשיעי, מאה קילומטר לסיום וכמה שעות לפני יום המנוחה המיוחל.
כל רגלי התרנגול, השופרות המסולסלים, כל הלחשים והמלמולים להסרת השחור, לא הועילו ( שאלו את גידי אורשר) ובאופן סימבולי קונטדור פרש דווקא על אדמת ספרד, מולדתו ולא זכה לחצות את קו הסיום של הארץ המובטחת.



 



הגלדיאטורים לבשו חליפות קרב, אבל עדינות ומבד דקיק ללא שיריון, חרבותיהם היו קטומות בקצה ללא חוד.
ואל-עף רוח הקרב שנשבה בשיפועים המטורפים של Col de Beixalis (נראה אתכם מבטאים את זה נכון...) בחום של 41 מעלות, על אף התקפת הבכירים בקילומטרים האחרונים של עלית הסיום הגדולה של ANDORRE ARCALIS בגובה של 2200 מ' תחת ברד כבד- פורט האמיץ, קינטנה שענה בקלילות זהירה לכל התקפה, דן מרטין הלולב המתנועע וכריס פרום שלא הצליח לנער את יריביו.

וכך, מבעד לטיפות הגדולות ובין כדורי הברד הלבנים, מעל לכידון ותחת הקסדה הנוטפת, מעבר לעדשות משקפי האוקלי והרודי-פרוג'קט- ממש בחציית קו הסיום המוצף- חצו להם ביישור קו לרוחב הכביש שלישיות שלישיות: אדם יטס, פרום וקינטנה יחדיו, מיד אחריהם: ריצ'י פורט, דן מרטין וחזוס הראדה, ברקע הכהה המרוחק יותר ניתן היה להבחין ברומין בארדה המתנודד, סרג'יו הנאו, באוק מולמה שנוגח בכדורי ברד בקוטר 3 ס"מ ורודריגז במראה אדום רטוב...
על-אף המסכים שוצפי המים, האספלט שהיה לנהר מנומר מפגיעות הברד, ראה מי שרצה לראות -נצנוץ בהיר של חיבה עמוקה ואחווה של החברים לעימות הדו-גלגלי המפרך בתבל.

ומיד אחר-כך בעודם כאבים, נשלחו כרגיל חלק מרוכבי-העל הללו, לבדיקות שתן חמוצות פנים.
וכחידוש נוסף אופניהם של כריס פרום ועוד עשרה מבין הרוכבים, נסרקו שוב, הפעם על-ידי אוהל רנטגן X-RAY אפוף קרינה, לבדיקת אפשרות של סימום טכנולוגי, שאיכשהו לא נתגלה על-ידי המצלמות התרמיות והטאבלטים בעלי התהודה המגנטית.



 



האם גיבורינו הרטובים עד לשד עצמותם-שהחלו את השלב ב 41 מעלות וסיימו בעשרים מעלות בברד ענק ושבר ענן אדיר-לא היו רוצים לקבל תשואות והבזקי מצלמות באצטדיון מוגן ומפנק? למלמל כילנה איסנבייבה כשהקהל דומם למדיטציה שלה, לפני שתגביה עוף בקפיצה במוט?
או לחייך מקרוב למצלמות ולהמון השואג, ממרומי ה 1.96 מ' של אוסיין בולט לפני שירד לכיוון כן הזינוק בנעלי זהב?



 
 

האם זהו שכרם של ספורטאי-על  להיות מובלים כחשודים תמידיים, כסוג של פושעים בפוטנציה, כי בעשורים הקודמים הרמאים הדו-גלגליים שיטו בכולם?

"בַּיָּמִים הָהֵם לֹא יֹאמְרוּ עוֹד אָבוֹת אָכְלוּ בּסֶר וְשִׁנֵּי בָּנִים תִּקְהֶינָה. כִּי אִם אִישׁ בַּעֲווֹנוֹ יָמוּת, כָּל הָאָדָם הָאוֹכֵל הַבּסֶר תִּקְהֶינָה שִׁנָּיו." (ירמיהו לא כח)

הלוואי!