we:Swim- איך עושה דולפין?

we:Swim

איך עושה דולפין?

צילום:
  אורי רונית צלמים, Chicbox Every day Photography


 

 

איך התחיל הרומן?
בתחילת חודש יוני מגיעה אלי שיחת טלפון מחברת ספידו ישראל. SPEEDO, כן-כן, יצרנית בגדי הים והמשקפות של נבחרת ישראל בשחייה ושל השייטת… ״אנחנו מריצים בארץ פרויקט בינלאומי שנקרא Get Speedo Fit במסגרתו ספורטאים חובבנים מתחומים אחרים מתאמנים בשחייה, ועקב כך נהנים משיפור בתחום הספורט האישי שלהם. קיבלנו המלצות עליך בתור נציג של תחום האופניים. מוכן להשתתף בניסוי?״.
ביקשתי לישון על זה בשביל להישמע רציני ועסוק, אבל ת׳כלס זה התאים לי כמו פולי לרווח שבין הרגליים.
הקיץ כמעט בשיאו. אני אמור להיות עמוק באימונים לאפיק ישראל הרביעי ברציפות שלי, אבל כל שבוע אני נשאר לישון בבקרים המיוזעים ואומר לעצמי ״שבוע הבא אבא,לה, שבוע הבא...״. כואבת לי, שוב, הברך. אין לי בנזוג שממש בא לי עליו. נו, צריך עוד סיבות לקפוץ למים הצוננים?
 
בבית קראתי את החומר שנשלח אלי למייל, ראיתי סרטונים שיווקיים של חברת Speedo כמו הסרטון המצוין הזה על ריצ׳י פורט, כן, כן, האוסטרלי הזה שסחב את וויגינס ופרום לניצחון בטור דה פראנס והשנה הצליח להישאר עם פרומי בעליות כמה פעמים. אז מסתבר שפורט בכלל התחיל כשחיין, אח״כ עבר לטריאתלון ורק מאוחר יותר החליט להתמקד ברכיבה. הנה מה שיש לו להגיד בנושא שילוב אימוני שחייה בתכניות אימון של רוכבים באוף סיזן:
 

 
 


מה הקשר שלי לשחייה?
טוב יש איזשהו קשר, רק שהוא קלוש וכבר די הרבה שנים לא קיים. בערך כמו הקשר שלי היום לצבא ההגנה לישראל. בנערותי שחיתי כמו ערס ראשל״צי ממוצע, ראש מחוץ למים ומסתובב בפראות מצד לצד, ידיים נזרקות לכל עבר, רגליים בוטשות על מנת לא לטבוע ובכללי, אני נשפך וטובע אחרי 30-40 מטרים. והנה, בשנה הראשונה ללימודי באוניברסיטת תל אביב, היה מין יצור שכזה שנעלם משם בינתיים שנקרא ״ספורט חובה״, ואני ועוד כמה חברים בחרנו בשחייה.



 


במשך סמסטר למדנו לשחות חתירה כמו בני אדם, חזה וכזה, במפגש של שעה בשבוע. למדתי מה שלמדתי, עשיתי מנוי לבריכה (המצוינת) של אוניברסיטת תל אביב, ושחיתי באופן לא מוסדר וללא ליווי עם החבר׳ה לאורך התואר. בשביל הרקורד, לא שחיתי טוב, לא הרבה, לא קבוע, ועיקר המוטיבציה שלי לעשות מנוי ולהגיע לבריכה הייתה חברתית. אוקיי תשאלו, ״סיימת ללמוד בשנת 2000, מה היה מאז?״. שאלה טובה. התשובה - כלום. האם זה בהכרח חסרון? כנראה שלאו דווקא, אבל על כך בהמשך.
 
מה אומרים המומחים?
בעוונותיי אימנתי והובלתי בעבר משלחות רוכבים לתחרות ה-TransAlp הגרמנית באלפים האירופאים. כל משלחת שכזו קיבלה מהצוות תכנית אימון קפדנית של 8 חודשים, ובה נכללו לפחות אימון אחד של יוגה או פילאטיס בשבוע, לאורך כל ההכנה ולא רק בתקופת הבנייה. בשנה שעברה הוספתי לי לחיים אימון TRX שבועי מפרך, כחלק מההכנות והאימונים לאפיק ישראל 2015. אז את הלוגיקה של קרוס טריינינג ושל אימונים משלימים לאימוני הרכיבה אני מכיר מבפנים ומבחוץ. ואכן יוגה ופילאטיס מאוד פופולריים בקרב רוכבים. אבל שחייה? זה לא רק לטריאתלטים ואיירונמנים?



 
 


בואו נדבר קצת תיאוריה:
שבירת שגרה - הדבר הכי טוב שאתם יכולים לעשות לשגרת האימונים שלכם הוא לשבור את השגרה. לכן יש אינטרבלים, פירמידות, אימוני טכניקה, תרגילי מרדפים ועוד. אז לשבור את שגרת האימונים עם אימוני שחייה נופל לקטגוריה הזו, אם כי רוב המאמנים יגבילו זאת ל-off season ולתקופת הבנייה.
ריאות ריאות ריאות, נשימה נשימה נשימה - ברכיבה תחרותית נושמים והרבה. אבל מעטים המאמנים שעוסקים בנשימה, מבינים אותה, מדברים עליה, מאמנים אותה ואיתה. בשחייה, כמו ביוגה, נשימה ונשימות הן חלק מהדבר עצמו. אתה לא יכול שלא לשים לזה לב, להתמקד בזה, להשתפר בזה. שחייה משולבת מאמץ משפרת את יכולת הנשימה ואת ניצולת המערכת האווירנית (אירובית) של המאומן.
חיזוק שרירי הליבה - ריצ׳י פורט אומר בסרטון שהוא נהיה טוב יותר ברכיבת נגד שעון לאחר שחזר להתאמן בשחייה. הגוף של שחיין מיומן ומאומן אומר את כל מה שצריך להגיד לגבי חוזק ושרירי ליבה...
התאוששות - אימון שחייה מעולה להתאוששות, במיוחד לאחר רכיבה מפרכת בתנאי חום גבוהים. המים המצננים, הצל, הגרביטציה הנמוכה בתוך המים לצד הקומפרשן המובנה של מים שעוטפים את הגוף, העומסים המופחתים על המפרקים והשלד, כל הדברים שצוינו לעיל, שהופכים בריכות למקומות טובים לשיקום פצועים, טובים גם להתאוששות סטנדרטית לאחר מאמץ עצים.



 
 


Get Speedo Fit - המהלך השיווקי ותכנית השחייה הפתוחה לכל מתעניין ברשת
המטרה המוצהרת של הפרויקט היא לגרום לעוד אנשים לשחות. מחלקת השיווק הבינלאומית של ספידו אפיינה קהל יעד ממוקד חדש לתרבות השחייה ולמוצרים הנלווים שהיא מייצרת ומשווקת: ספורטאים חובבנים מענפי ספורט אחרים, שאינם שחייה. על פניו מדובר פה במהלך גאוני. במקום לעבור את קריעת ים סוף הכרוכה בשכנוע אדם פסיבי מהרחוב באימוץ דפוסי חיים ספורטיביים, כניסה לשגרת אימונים וכולי, פונים בקמפיין הזה לקהל שכבר אוהב ספורט ועושה ספורט בקביעות - רק ספורט אחר משחייה. אנחנו הרוכבים לדוגמא, או אלפי הרצים בכל בוקר בטיילות העירוניות ובפארקים ברחבי הארץ - אנחנו כבר מחויבים לאימון הגופני ואוהבים את זה. קמים מוקדם, מזיעים, ישנים ומבלים פחות לטובת הספורט שלנו. אנחנו כבר מכורים...
תכנית השחייה שקיבלנו פתוחה באינטרנט לקהל הרחב. בכל שבוע עולים אימונים שבועיים, המאמנים הצמודים שלנו פתוחים לשאלות ותשובות באינטרנט, וכמובן, יש גם קופון הנחה של 20% לרכישת ציוד למי שמגיע, כמוני, ללא ציוד מתאים מהבית. נקודת האור - יש פחות ציוד בשחייה מאשר ברכיבה, והוא פחות יקר.
ספידו ישראל איתרו כאמור מספר ספורטאים, מאמנים, מובילי דיעה וסלבס בתחומם, ויצרו את הנבחרת שלנו, Speedo fit Team, להלן ״נבחרת הסלבס״ שלנו, בה אני נושא בגאון את דגל רוכב האופניים…
כל אחד מחברי ה-Team התחייב לתכנית ולפרויקט למשך 3 חודשים, בהם יעבור שלושה אימונים שבועיים של שעה כל אחד (מי שרוצה יותר - בכיף…), אחד מהם משותף לכל הקבוצה בו ההשתתפות חובה, והשניים האחרים לבד בבריכה הקרובה למקום מגוריך, או באחד ממרכזי ״עולם המים״ עם מאמן מקצועי. היעד הוא השתתפות במשחה ספידו הבינלאומי בכנרת 2016, במרחק של 1.5 או 3 ק״מ. לצד אימוני הבריכה הקבועים, יהיו גם אימוני מים פתוחים בים, ואימוני העשרה של חברי הטים בתחומם: יוגה, סאפ, ריצה, קרוספיט, ואהעמ… אופני הרים ((-:
בשיחת ההבהרה שלי עם נופר בן דרור פכט, מנהלת השיווק של פלג ניל בע״מ, מפיצי ספידו בארץ, אמרתי לה שאני בעניין, אך אם ישעמם לי אחרי כמה בריכות יש סיכוי שאפרוש...
הנה אתר התכנית, בו מופיעה תכנית האימונים: http://www.getspeedofit.co.il/


 




חברותי לנבחרת Speedo Fit Team
אני אומר ״חברותי״ לנבחרת ולא ״חברי״ כי באימוני הקבוצה חמש בנות, ארבעה בנים ואחת מאמנת. סה״כ 6 נשים מול 4 גברים, וזכור לי מאיפושהו שאם הרוב הוא נשי מותר, שלא לומר רצוי, לדבר בלשון נקבה. הפואנטה הקטנונית שלי, וכבר חטפתי בראש מהאישה בבית על פוסט שהעליתי ברוח הזו, היא שהיי, חברים, בבריכה, בדומה לטריאתלון, יש אחוז נשי גבוה בהרבה מאשר בענף האופניים. וזה נחמד יותר, יפה יותר וכולי. מגניב להם. לשחיינים. אז מי בנבחרת?




 



נתחיל בסגל:
מאמן העל אורי סלע, אותו אנו רואים מדי פעם. אורי הקים את האימפריה (הגדרה שלי) שנקראת עולם המים, ועומד בראש מפתחי שיטת השחייה שלהם, שיטת ה-W.E.S.T. עליה ארחיב עוד מעט. הוא איש מלא ידע וניסיון, מאמן מוסמך לדי הרבה תחומים כמו שחייה, שחיית ילדים, הידרותרפיה וטריאתלון, ובעיקר אומן של המדיום הפרונטלי מול קהל. כמו כל מדריכי עולם המים הוא שוחה כמו דולפין, כמו אורי סלע הוא יודע לשתות, ומהתרשמותי הוא כנראה גם מנהל עסקי לא רע.
מאמנת הפרויקט הצמודה סינדי דויטשר - איתנו בכל אימון קבוצתי בכל יום ראשון. מנהלת מרכז ״עולם המים״ בפולג. חצי קולומביאנית. שוחה כמו דולפין ותמיד מראה לנו הדגמות מושלמות? בוודאי…
חברי הנבחרת כוללים את:
טל ספורטה, מדריכת יוגה, פילאטיס וסאפ, ואלופת הארץ בגלישת גלים מספר פעמים
, שהסרטונים בדף הפייסבוק שלה ישמיטו לכם את הלסת.
 מתן בלו, לשעבר חבר בנבחרת ישראל בהתעמלות מכשירים, המצויד בגוף שמתאים לרקע הזה ובאישיות מדליקה וכובשת. מתן בלו מדריך קרוספיט וג׳ימנסטיקס (שהסרטונים בדף הפייסבוק שלו ישמטו לכם את הלסת…) באחד משלושת המועדונים שלו באזור המרכז. את החדש ביניהם, BulletProof, הממוקם ברחוב דיזנגוף, הקים ביחד עם ״טימניק״ אחר, עידו לזן.
עידו לזן, עידו התפרסם בדרך שלא בא לכם עליה, כאחד מהפצועים קשה בפיגוע הטרור בפאב הסמטה בינואר האחרון. הוא מדריך קרוספיט עם רסיסים וחלקי קליע בגוף, ורגל אחת עם תפקוד חלקי ועצבוב בעייתי, וינסה לשקם עצמו בעזרת הפרויקט.
עוד בפרויקט האצנים המקצועיים (לשעבר/בהווה, זה נתון לוויכוח, אבל הם נראים כמו מקצוענים גם כעת) אנטון סלניקוב ורעות ראובני.
 אנטון סלניקוב מאמן רשמי של נייקי ישראל, עם חסויות של נייקי, גרמין, אוקלי, gu ועוד.
 רעות ראובני, בעבר מנהלת תקשורת בנייקי ישראל, שותפה בהקמת עמוד האינסטגרם Roco Runs שמרכז מעל 70,000 נשים רצות ברחבי העולם.



 


רונית כהן עוד אצנית ומקימת מגזין האינסטגרם Roco Runs, צלמת המתמחה בצילומי ספורט ונשים, שלרוב מתאמנת איתנו ולעתים מצלמת אותנו עם אורי השותף שלה.
כמעט אחרונה היא מאי מור, מאמנת כושר, גולשת ואשת ספורט ואופנה, שפיתחה בין היתר שיטות אימון ייחודיות, חלקן מבוססות על חוף ים, חול וגריפות (קורע את הצורה, תתפלאו…) ואחת בשם TBM, שבה האות T מייצגת את הפועל Twerking, וכן, שווה לכם להעיף מבט. איפה? ב-www.maymor.tv. מקנחת את הטים היא מאיה זאנה, שמגיעה מהטופ המקצועי של תחום יחסי הציבור, ממשרד שמייצג מותגים של המפיץ הישראלי של ספידו (שמחזיק גם את לקוסט וג׳נספורט בין היתר), שהחליטה לעזוב את המשרד ולהשתתף בפרויקט באופן אישי.
אה, איש האופניים, עבדכם הנאמן. אני מעיד על עצמי שהאמרה The Older I Get, The Faster I Was נכונה יותר ויותר לגבי. ב-2005 ריסקתי את ברך ימין שלי בתאונת דאונהיל, שעד היום חסרה שתי רצועות וסחוס. אמנם הרכיבה שומרת על ברך ורגל חזקה, אך את השפעות וכאבי הפציעה אני מרגיש יותר ויותר משנה לשנה. מהשחייה אני מצפה לחזק את הברך שלי בדרך רכה ובריאה יותר, לחזק פלג גוף עליון שקצת מוזנח אצלנו הרוכבים, לפתור בעיות גב וצוואר ולאוורר לי את המוח, הנפש והגוף מרכיבות מאובקות ולוהטות ביולי אוגוסט.
עוד על חברי ה-Team כאן.


 
 


הריבועים
ריבועים בבטן הכוונה. Abs באנגלית בשבילכם. אחרי יום הצילומים הראשון אני מראה לזוגתי את התמונות ששלחו לנו בדוא״ל, והיא טורחת לציין את ה-obvious…: ״ממי אתה נראה הכי פחות ספורטאי שם. לכל הבנות יש בטן הרבה יותר שרירית משלך״. וזוגתי היא אחת שמכירה מקרוב את הפרעת המשקל האינהרנטית לרוכב באשר הינו. צודקת, מה אני אגיד לכם.


 
 



הציוד
ספידו ידועה בכל העולם. אין אחד שלא יקשר מיידית את ספידו לבגדי ים, לבגד ים ״סליפ״ או ״טנגה״, שבילדות היה למציל בחוף או בבריכה. אנחנו מגיעים למפגש הראשון, וכל אחד מקבל ארגז קרטו מפוצץ בכל טוב. ״מה לעזאזל יש שם?״ אני תוהה ביני לבין עצמי. מה כבר צריך כדי לשחות מעבר לבגד ים ומשקפת? נתחיל בבגדי הים. חבר׳ה, בריכה, ים, בנים, בנות, מדובר פה על הופעה, על look, ולעיתים על מקדם סקסיות. אז נכון, יש את בגדי הים בגזרה הקלאסית של המציל מפעם או השייט המסוקס מימינו אנו, והם מגיעים בצבעים הקלאסיים (בכל צבע כל עוד הוא שחור. או כחול כהה לאללה). אבל יש גם טייטסים. בגובה המפשעה, בגובה חצי, ובאורך כמעט עד לברך, המזכיר טייטס רכיבה. כשהחבר׳ה הצעירים יותר אומרים לאנשי ספידו שאין מצב שילבשו את בגד הים הקצר, המשולש, בגזרה הקלאסית, אני מבין שאני לא במודה…

 


משקפת השחייה - יש עם עדשות שקופות או כהות שמתאימות יותר לשחייה במים פתוחים, קטנות או רחבות יותר, כשהמקצוענים נוטים בבירור אל עבר המינימליזם. כדי להתחיל להבין ולהרגיש את ההבדלים ואת ההתאמה האידיאלית, שחיתי עם יותר מסוג אחד.
פולי - המצוף בצורת 8 שלופתים בין הירכיים כדי לבודד תנועות רגליים מהשחייה (כשרוצים לעבוד רק עם הידיים).
סנפירים - בשני אורכים. ארוך ״רגיל״, וקצר וקשיח, ״סנפיר כוח״ לאימוני כוח וחיזוק.
כפות - סנפירים לכפות הידיים אם תרצו. ביחד עם הפולי, מאפשרים עבודה ממוקדת על זרועות ופלג גוף עליון.
שנורקל אמצע - שנורקל מזוות שיושב על רצועה במרכז הפנים ומאפשר שחייה מבלי להוציא את הראש לנשימה, כלומר עבודה על טכניקת שחייה נכונה וטהורה.
קרש שחייה - גלשן קטן אותו אוחזים מלפנים כשרוצים לעבוד על רגליים בלבד.
כל אלו נכנסים בתיק אימון ייעודי לנשיאת חפצים רטובים.
כיוון שציוד, בדיקתו ואגירתו הם חלק מהאישיות שלי, נאלצתי לבדוק עבורכם גם כפכפים של ספידו, אטמי אוזניים, תיק רשת לא אטום לנשיאת ציוד רטוב ועוד. על כובע ים וויתרתי בשל שיער קצוץ למדי. מסקנות? באימוני ים פתוח אני מעדיף בגד ים בגזרת טייטס ארוך, באימוני קבוצות סדירים בבקרים בעולם המים אני מעדיף ״ספידו שייטת״ ובאימוני נבחרת הסלבס המשותפים אני מעדיף את זה שאני קורא לו ״האופנתי״. בכל אימון משתמשים בפולי, סנפירים ובכפות, ואלו הם הפריטים הכי חשובים ואפקטיביים.


 
 


אימון ראשון - הכירו את שיטת W.E.S.T.
אחרי מדידות וצילומי פרופיל, הגיעה העת, סוף-סוף, לטבול במי הבריכה. אורי סלע, אבי השיטה והמדריך הראשי מחכה לנו ומיד מרביץ בנו תורה, אבחון והוראות. שיטת ה-WEST מגיעה משחייה טיפולית והידרותראפיה. היא מותאמת אישית לטווח התנועה ולמוגבלויות האישיות של כל חניך, וזו בעיני גדולתה הבולטת, היא לא מפעילה לחצים על הצוואר והגב (יתרון אדיר לרוכבים תחרותיים, שכמעט תמיד מגיעים עם חגורת כתפיים תפוסה או גב תחתון מכווץ לאחר מאמצים רציניים) או על השלד בלבד, לא לוקחת את הגוף לקצה, כי היא לא תחרותית פר-סה כמו שחייה אולימפית ועוד.
אנחנו מתחילים בבדיקת טווח התנועה והגמישות  של כל אחד ואחד בשלושה פרמטרים. אני מקבל ציון אחד טוב ושניים בינוניים, ובהתאמה קובעים לי לאיזה עומק כף היד שלי צריכה לרדת בעת השחייה. לאחר מכן אנו מתבקשים להרפות את כף היד החותרת בתוך המים. כן, כן, מה ששמעתם, כף יד רפויה, וגם פה יש מידות הרפיה בהתאם לתנועתיות ולגמישות של כל אחת ואחד.



 


 



כבר פה בולטת השונות של השיטה האדירה הזו מהשיטה הדוגמטית הנוקשה שלימדו אותנו ב״ספורט חובה״ באוניברסיטה. שם היה חוק אחד, שיטה אחת, הנחיה זהה לכולם, ופה יש שיטת קאסטום פיט אישית לכל שחיין בהתאם ליכולות ולמוגבלויות שלו. לכן ה-west של כל אחד מחברי הטים נראה אחרת לגמרי משל האחרים. בשיטה הזו מבקשים ממך להרפות רגליים ולתת להם להיגרר ולזוז מעצמן. לא עובדים על הרגליים במיוחד, לא בועטים חזק ואגרסיבי במהלך השחייה, ולמעשה לא מבזבזים כוח ואנרגיה על האיבר הלא כל כך יעיל לקידום תנועה מימית הזה. מבקשים ממך להסתכל מטה בזמן החתירה עם צוואר וגב ישרים ולא מכווצים. וכשאתה נותן לרגליים להיגרר מצד לצד, מחזירות כהד את תנועת האגן מצד לצד שנוצרת בחתירה מעצמה, אתה מקבל למעשה מעין עיסוי נעים וקטן לגב התחתון, עם כל תנועת חתירה. ממש  בהזמנה לרוכבים בכלל ולי בפרט.
אני יוצא מהאימון הראשון די בהלם וקצת מזועזע משבירת מה שחשבתי שהוא ״מסד ידע השחייה״ שלי שאגרתי בימי כסטודנט, אבל ת׳כלס, כל טיפ ודגש שקיבלנו הוא פשוט טבעי והגיוני, ותוך כשני אימונים השיטה הופכת לי לטבע שני.



 
 


מצטרף לאימונים סדירים של עולם המים - הלוק הנכון
אז לאימוני קבוצת הספורטאים שאינם שחיינים הצמדתי את השם אימוני הסלבס או אימוני הטאלנטים. ראשית בגלל שיש פה כמה סלבס בתחומן/ם, מה לעשות, ושנית בגלל אופי האימון: רך יותר, צחוקים, דיבורים, הסברים והדרכות, ומדי פעם שוחים, אך לא בטירוף. אבל לכל אחד מהטימניקים אפשרו להצטרף לכמה אימוני עולם המים סדירים שבא לו במהלך השבוע. לעולם המים מספר סניפים במרכז, הקרוב למקום מגורי בפולג, וסינדי, המאמנת שלנו היא מנהלת המרכז. אני מצטרף לאימונים של שני בוקר ורביעי או חמישי בוקר. האפשרות להגיע לאימון קרוב למקום מגורי בתשע בבוקר הופכת אותי לאיש משפחה טוב יותר… אני לקוח בבוקר את הילדה לגן, קונה קפה, מיץ וכריך לאישה בעגלת הקפה, מוריד לה בבית משלוח מנות, נוסע לאימון בסבבה ומגיע כמה דקות לפני הזמן. תענוג. אחרי אימון מרענן של שעה, אני בבית, על המחשב, מפוקס ובעניינים בין 10:30 ל-11:00 בבהריים. אם הייתי בהכנות לאפיק ישראל הייתי קם בשעות פסיכיות, נוסע לפחות 30 דקות ברכב עם האופניים מועמסים, נותן שעתיים-שעתיים וחצי בזיעה ובאבק, חוזר לפחות 45 דקות (כבר יש פקקים…), מתקלח, אוכל ארוחה רצינית כי רכבתי מלא וקשה, והופס, כבר מאוחר בצהריים ואני מנקר על המקלדת…



 


הבריכה עמוסה למדי בתשע בבוקר. יש מלא מתאמנים, והם מחולקים לשבע רמות - כל מסלול עם 3-5 שחיינים ברמה דומה. מסלול 1 הכי ״יסודי״ (להלן מתחילים, להלן אני…), מסלול 7 הכי פסיכי, להלן איירומנים, שחיינים מקצוענים לשעבר וכאלו. המאמן נותן לכל מסלול את הזמנים שלו, המרחק שלו, התרגיל שלו, מחלק זמני יציאה ומנוחה לכולם ולא מפסיק להריץ אותנו, או שמא זה להשחות אותנו?
השחייה בחברותא מעבירה את הזמן מהר, יש משחקים, אגואים, מרדפים, האטות לא מתוכננות והאינטרבלים של המאמנת/ן גורמים לאימון לחלוף ביעף, ולמרחק המצטבר (2.2-2.8 ק״מ באימון) להצטבר בלי שתשים לב. בקבוצות האורגניות יש חבר׳ה ומשחקי תפקידים כמו בכל חבורת רכיבה, רק שבניגוד לחבורות שלנו, לא כולם זכרים...: הגבר גבר, הבדרן, השמנמן, המשיג דילים, זה שיודע הכל, זה שמחובר למקצוענים ולמדריכים, זה שמחליט איפה אוכלים בסוף האימון, בקיצור, יש חיי חברה.



 



שמתי לב גם, בדיוק כמו אצלנו אגב, שיש כל מיני ניואנסים וקודים, שמראים את הוותק, הסטייל וההבנה שלך בתחום. משקפת פשוטה, מגושמת ושקופה עם הרבה גומי זה no no, אבל משקפת שהיא למעשה זוג עדשות פלסטיק חסרות גימום עם חוט שקושר אותן אחת לשנייה היא הכי מקצוענית-לייק. שחיינים ״רציניים״ לא שמים את המשקפת על המצח בהפסקות, הם משחילים אותה לצד של בגד הים. נשבע לכם. ויש גם את תיק הציוד שיכול להיות עם מותג עילית כזה או אחר, קעקועי איירונמן על הרגליים (לך תסביר למי שסיים עכשיו איירונמן ראשון שלו שהקעקוע הזה היה ראוי בתחילת שנות התשעים. עכשיו הוא פופולארי ונפוץ בערך כמו שחף דק על הכתף בתחילת שנות השמונים. כלומר no no…).


 



עכשיו, כל ניסיוני בשחייה ב-14 השנים האחרונות הוא החודש וחצי האחרון בעולם המים, ולא ראיתי או חוויתי שום מועדון או קבוצה אחרים. ובכל זאת, אני משוכנע שהם מהטובים והיעילים בארץ. פשוט כי החוויה שחוויתי והרמה שקיבלתי, קצת בדומה לאימונים שלי בשנה שעברה עם קבוצת CCC לקראת אפיק ישראל. אמנם התאמנתי רק אתם, אבל אני יודע שהיו אלו אימונים חזקים ומעולים.


 
 


יש שחייה ויש אימון - הכירו את זוהר גלילי
לאחר 3 שבועות שחייה, כשאני עולה אט אט במדרג המסלולים למשהו באמצע (5 או 4), אני מגיע לאימון של חמישי בבוקר, בהדרכת ז. גלילי. לגלילי ולי יש היסטוריה משותפת, רכבנו כזוג באפיק ישראל בין היתר. חוץ מאהבה גדולה לאיש ולשריר, אני קצת חושש ממנו. הוא שחיין אגדי, לוקח פודיומים במקצי מים פתוחים גם היום, היה אלוף או שיאן ישראל בעבר והוא חזק כמו שמשון הגיבור. פחד בקיצור.


 


 


באימון התברר לי שהפחד לגמרי מבוסס. זה היה אימון מאוד חשוב עבורי כי בו הזעתי פעם ראשונה בתוך המים, העליתי דופק לשמיים והגעתי לתשישות של שרירי הידיים, עד שבאיזשהו שלב הצלחתי להניע רק את הכתפיים, מבלי להצליח לזרוק גם את הידיים והזרועות לעוד תנועת חתירה. מן הסתם שתיתי קצת מי בריכה במהלך איסוף התובנות הללו.

 
 

חודש וחצי לפרויקט - נקודת האמצע - איך מרגיש?
כדי לפנות מקום לאימוני השחייה, פיניתי מהמדף אימוני אופניים. אני בכל זאת לא מקצוען ולא יכול להכניס לשבוע שלי מעל לשלוש שעות אימוני שחייה ועוד שתי רכיבות: לילה חזק בשלישי ובוקר כיפי בשישי. אז למעשה הרכיבות ירדו לשתיים בשבוע. אבל האימונים/הפעילויות ככלל עלו לחמישה בשבוע: 3 שחייה ו-2 אופניים. פלג הגוף העליון הפך לחזק וחטוב יותר. זה לא מדע בידיוני, זה ״מבחן הרחוב״. ברגע שאתה שומע את זה יותר מפעם אחת, ופעמיים, ושלוש, אתה יודע שזה נכון. בזרועות שפשוט עובדות חזק 3 פעמים בשבוע זה ממש מורגש. את הרענון המנטלי והפיזיולוגי שחיפשתי מצאתי, ובגדול. הגב והצוואר אכן מרגישים משוחררים וטוב מבעבר רוב הזמן. הנשימה שלי ויכולת קיבולת האוויר בעת שחייה מאומצת השתפרו. בימים לא לחוצים אני מגיע לבריכה ובחזרה על אופני הגראבל שלי ואז האושר שלי בשמיים.
האם השתפרתי כרוכב תחרותי? כל עוד כמות הרכיבות שלי והאינטנסיביות שלהן ירדה ביחס לעבר לטובת הפרויקט הנוכחי, אין סיכוי שאראה שיפור מדיד כרוכב, לפחות לא במדידת זמנים. כדי להשתפר אני צריך לחזור לרכיבות נפח, לאינטרוולים לאימוני רכיבה בעומס גבוה ובעצם לכל מה שכרגע אני עושה בבריכה…
אבל אני משוכנע שכשאחזור לאימונים תחרותיים על אופניים, אם אתבל את השגרה באימון שחייה אחד חזק לשבוע, אשתפר כרוכב. כרגע אני פשוט נהנה מכל התועלות האחרות שמניתי, שעושות לי טוב, ובריא ונעים.
האם אנסה טריאתלון כמו ששאלו אותי רבים? ככל הנראה שכבר לא ארוץ בגלגול הזה, עם ברך די גמורה, אבל אורי סלע זרק לי שיש מצב שיחזירו אותי לרוץ, אז לכו תדעו.



 
 

דבר המבקר
ת׳כלס, עדיין לא מצאתי מינוסים בפרויקט השחייה של ספידו שלקחתי על עצמי. אפילו האישה, שבמקום לשמוע אותי עוזב את הבית בחמש לפנות בוקר, ולדעת שהיא לוקחת את הילדה לגן, שומעת אותי מביא לה קפה וכריך אחרי שאני לקחתי את הילדה, הפכה לתומכת נלהבת… עוד לא השתעממתי, אבל אני תוהה מפעם לפעם כמה זה יוכל להחזיק אותי. הרי באופני הרים יש דינאמיות תמידית, השתנות אינסופית, שטח מתחלף ומשתנה, ריכוז תמידי, ואם אתה בוחר מסלול מגוון בטופוגרפיה ורוכב אותו חזק - יש לך אינטרוול של הטבע. איך שחייה בבריכה תתחרה בזה? וזה לא ששחייה בים פתוח נראית פתאום כמו טיול שטח מגניב...
גם הכלור לא עושה לי את זה, ויש לי פה ושם גירויים בעור ובנשימה, ועד כה חוויתי שתי פציעות שחייה: ציפורן שהתקלפה ממכה ברצפה וכאב ברך מדיאלי לאחר סשן בו שחינו חזה, סגנון בעייתי לברך שלי.


 
 

Stay Tuned
בחלק השני של Get Speedo Fit אספר לכם על אימוני הים הפתוח, אימוני ההעשרה שכל מדריך העביר לשאר חברי הטים בתחום שלו ועל הקליימקס המיוחל - משחה ספידו בכינרת