Jens Voigt מבקר בישראל

Jens Voigt בראיון אישי

ראיין וכתב: צחי אוחובסקי

צילום: מוטי פישביין




 
 


משנת 1997 אני עוקב בהנאה ובאדיקות אחרי הטור דה פראנס ומירוצי הכביש הגדולים. ינס ווייט (Jens Voigt) הגרמני, שהחל את הקריירה המקצועית שלו באותה שנה, והשתתף מאז ב17 מירוצי טור דה פראנס עד פרישתו, היה אחת הדמויות הנוכחות ביותר בתקופה זאת. הוא אמנם לא היה מעולם מועמד לנצחון, ולא ניצח בתחרות גדולה באמת, אבל באמתחתו מעל 60 נצחונות במירוצים שונים, כולל שני שלבים אישיים בטור דה פראנס ועוד אחד בנג"ש קבוצתי, שני נצחונות בטור של גרמניה, וכאמור,עשרות ניצחונות נוספים, חלקם הרואיים. הוא אף שבר בשלהי הקריירה שלו את השיא העולמי לרכיבה בשעה אחת עם מהירות ממוצעת של 51.115 קמ"ש. למרות שהוא נופל להגדרה של דומסטיק  (Domestique - "פועל" העובד עבור ברוכבים המובילים בקבוצה), רוכבים שבדרך כלל פחות מוכרים, ווייט הוא אחד הרוכבים המוכרים והאהודים.



 
    

 

Do what you say and say what you do"" הוא אומר כשאני מפנה לו שאלה בנושא. או במילים אחרות, תהיה מי שאתה, תבין את מקומך, ותשמור על צניעות. ואכן, איך שהוא יוצא מהרכב שמביא אותו לרכיבה קבוצתית עם מקורבי רשת טרק ישראל, מאמני קבוצות, וחברים, הוא מיד מתחבר עם הקהל, לוחץ ידיים בחיוך, זורק שאלה פה ושאלה שם, ומגלה עניין אמתי בסובבים אותו. הוא נראה מורגל מאד באירועים כאלה. בתדריך לפני הרכיבה הוא אומר מראש: " חבר'ה, הכי חשוב זה הבטיחות. נרכב יחד, אנסה לדבר ולהצטלם עם כל אחד מכם. הכי חשוב שנהנה ונחזור בשלום". אותי זה מרגיע.



 
 

 


ינס הוא אורח של רשת טרק ישראל והמטרה העיקרית לבואו היא השתתפות באירוע הגראן פונדו בים המלח. על הדרך ארגנו אמיר פרזנטי מטרק, ודרור פקץ' המלווה אותו בביקורו, עוד מספר מפגשים עם רוכבים ומעריצים. כ50 רוכבים הגיעו לרכיבה של כשעה וחצי בהרי ירושלים, במזג אויר חורפי למדי. אנו רוכבים בשני טורים, עם רכבי ליווי, כשינס בחזית וכל פעם מישהו מתחלף לרכב לידו לקשקש ולהצטלם. כשאני מגיע אליו הוא שואל: "אז כמה שעות בשבוע אתה רוכב?". כשאני עונה לו הוא אומר לי שאני כנראה רוכב יותר ממנו בזמן האחרון. וזאת לא חכמה. ינס מועסק מאז פרישתו ע"י חברת טרק כפרזנטור, ומסתובב תדיר בעולם למפגשים ואירועים. רוב הרכיבות שלו הן רכיבות כמו הרכיבה הזאת – רכיבות עיתונות, צדקה וקידום מכירות. "הרכיבה היתה קלה יחסית" הוא אומר לי אחרי סיבוב של צור הדסה ונס הרים, "אבל אם הייתי צריך לעשות את זה עכשיו שלוש פעמים זה כבר היה קשה. אם יש לי זמן פנוי אני בעיקר רץ ופה ושם מתאמן קצת על הטריינר עם Zwift". אבל אל תתנו לצניעות להטעות אתכם – בתחילת ינואר למשל, רכב ינס את הרכיבה הארוכה בחייו. 26 שעות של אוורסטינג – רכיבה עם טיפוס מצטבר של כ9000 מטר שעשה על גבי גבעה בגובה 90 מטר בברלין, כלומר כ100 הקפות. לדבריו עצר קצת לצילומים, אוכל והחלפת רפידות בלמים שנשחקו עקב התנאים הקשים. "לא משעמם בפנסיה מה?", אני שואל, והוא מספר שבשנה שעברה היה 3 פעמים באוסטרליה, 5 פעמים בקנדה, עוד פעמיים בארה"ב, To name a few, כמו שאומרים.


 




 

ינס הוא אחד הרוכבים האהודים והמוערכים בעולם האופניים בשנים האחרונות. אני מנסה להבין ממנו על התהליך שמוביל לקריירה כדומסטיק, והוא מסביר לי שהוא רואה את הקריירה כמעגל. "אתה מתחיל למטה, מתקדם כלפי מעלה, מתחזק, מנצח פה ושם, ובטוח שאתה יכול להגיע לפסגה. אבל בשלב מסוים מגיעים רוכבים צעירים יותר שנהיים חזקים ממך, ואז אתה מפנה להם מקום ומנסה לעזור להם להגיע לפסגה. כך היה למשל עם אנדי שלק". את האופי החיובי שלו אפשר להבין מאחת התקריות המוכרות ביותר בהן היה מעורב. בשלב 15 של הטור דה פראנס ב2004 הוא היה בקבוצת בריחה עם מוביל הטור יאן אולריך, ובהוראת מנהל הקבוצה נאלץ לחכות לקפטן הקבוצה שלו איוון באסו שהיה מדורג שני. באסו רכב בדבוקה עם לאנס ארמסטרונג, כך שינס עבד בשביל באסו אך הוביל גם את ארמסטונג שניצח לבסוף את השלב ואת הטור כולו. התקשורת והקהל הגרמני יצאו נגד ווייט שכביכול עזר ללאנס לנצח את אולריך הגרמני, במקום לעזור לבן מדינתו. כמובן שאת ווייט עניין רק לעזור למוביל הקבוצה שלו, אבל הדרך בה התמודד עם הביקורת ראויה להערכה.



 



כשאני שואל אותו מי לדעתו הרוכבים הטובים עימם נפגש במהלך הקריירה הוא מספר לי על אדי מרקס אותו העריץ, ועל פיטר סגאן, שהוא בעיניו רוכב כשרוני  ביותר. כנראה שהוא גם אחד הרוכבים עם האופי הכי שונה מאופיו של ווייט. מעניין אם הנחמדות והרצון לרצות את כולם פוגעים ביכולת להתקדם ולהיות מספר אחד. ברור בכל אופן שהקבוצתיות היא עמוק בדמו. כשאני שואל אותו אילו רגעים הכי זכורים לו מהקריירה שלו הוא מספר לי על הפאריס-ניס ב2005, כשהוביל בשלב האחרון את חברו הטוב בובי יוליץ' לנצחון בשלב ובמירוץ כולו, ועל סיום הטור דה פראנס ב2008, כשקבוצתו הגיעה לקו הסיום בפאריס עם הישג מדהים: קרלוס ססטרה מוביל הקבוצה ראשון בדירוג הכללי, הקבוצה כולה ראשונה בדירוג הקבוצות, ובנוסף, כל תשעת חברי הקבוצה הגיעו לקו הסיום של המירוץ הארוך והמתיש הזה. טים פלייר כבר אמרתי?


 
 


בנוסף לפעילותו עם טרק וארגוני צדקה שונים הקים ינס את מותג ביגוד הרכיבה Shut up legs. הסלוגן המפורסם רשום על שמו, והוא אף הוציא ספר בשם זה. הוא מספר שברגעים הקשים ביותר שלו בתחרויות היה מדבר כך אל רגליו, מסביר להם שתכף מגיעים ושעליהן לשתוק ולהמשיך לעבוד. ווייט היה במהלך הקריירה שלו מאד מפוקס. הוא אמנם התאמן קצת על אופני סייקלו והרים, אולם התחרה באופן מקצועני רק באופני כביש. "בגיל מבוגר יותר הבנתי שאני מאבד יכולות בטווח העצימות הגבוה, ואופני הרים סיפקו לי יכולת טובה להתאמן על טווחים אלה". מפאת קוצר הזמן אני מוותר על קצת רכילות עסיסית, כמו סמים בפלוטון - ינס מעולם לא נמצא משתמש בסמים ותמיד טען שלא ידע מזה, או כמו לאנס ארמסטרונג לצידו רכב בכל הטורים בהם ניצח לאנס. אבל האמת היא שווייט מרגיש לי כמו איש נעים וחיובי מידי בכדי שאבזבז לו את הזמן על זוטות. כמו בימיו בפלוטון המקצועי, גם בביקורו הקצר בארץ הוא בא לעבוד, והלו"ז שלו צפוף. מההתרשמות שלי מהרכיבה ומההשקעה של צוות טרק מסביבו נראה לי שהרווחנו לנו שגריר של כבוד. איך אמר לי דרור שינס אמר לו בתמימות בדרך במכונית: "כל כך יפה פה, אני לא מבין איך לא כולם חיים כאן בהרמוניה". 



 








 
 
 
זה מה שנימי, הנציג השני של המגזין ברכיבה כתב מיד אחרי הרכיבה עם Jens Voigt.
 

סיפור אמיתי* שקרה לי בשישי:
 יצאתי לי להנאתי לרכיבת כביש באזור העליות מבית שמש לכיוון ירושלים על אופני מבחן חדשים שהגיעו למגזין.
ליד מחסיה אני מזהה התקהלות רצינית, כ-500 רוכבות ורוכבים ממגוון קבוצות ומועדונים, כמה מקצועני עבר או הווה, כמה בייק סלבס, כמה מהמדיה, כמה טריאתלטים כמה מודדים וכולי.
 שני מכנים משותפים בלטו מיד: כמעט כולם היו על אופני טרק וכולם התלהבו מרוכב גרמני גבוה וחייכן שהגיע לארץ לבקר ולרכוב בגראן פונדו יממלח.
 התקרבתי לראות מה הגליק הגדול, והתברר לי שעל אף שהאיש הלא-אנטיפת בשקל הזה כבר יומיים בארץ, על אף שהוא מבקר קבוע במנהטן - הוא עדיין לא היה בארומה! היות ועצרתי בשירותים של, סליחה, בארומה ממש לפני המפגש האקראי, נתתי לו שוקולדון קטן, מאלו שמקבלים עם הקפה כשאומרים לזבן ״אחי תעמיס כמה שוקולדים, תהיה חבר״. צילום קטן בחסות ארומה, שלא יחשוב שמחלקים פה מתנות בחינם בלבנט, ובדיוק כשעמדתי לצאת לבדי לכיוון המאפה הבלקני בבר בהר, איזה דרור אחד, כריזמטי כזה (שתלטן), צעק: תצטופפו לצילום קבוצתי!״.
 ראיתי שכל הרוכבי טרק מצטופפים לתמונה, וזיהיתי הזדמנות פז לאחלה תמונה למגזין... תוך כדי הפגנת רגישות גבוהה מאוד לסביבה נעמדתי באמצע הקבוצה לפני כולם והצלם צילם. החבר׳ה מסביב צחקו, לא הבנתי למה. ביקשתי מהצלם שנראה מקצועי שיכתוב בנייד שלו את המייל שלי וישלח לי את התמונה בחינם והוא אמר לי לעוף לו מהעיניים ולא צחק. לא הבנתי למה.


 


 

הסתבר שכל החבורה המכובדת הזו על שלל מלוויה וצלמיה יצאה לאותו כיוון שלי אז התחלתי לרכוב איתם. ת׳כלס קפאתי מקור ונהרס לי האימון כי החבר׳ה פרקטיקלי עמדו במקום. מסתבר שזו הייתה רכיבת דאחקות וצילומים. כל אחד בתורו רוכב עם הכוכב רוק הגרמני מלפנים, שואל אותו ״תגיד, אתה באמת המצאת את shut up legs!״ ואז מתחלף, והכל בקמ״ש חד ספרתי כל כך נמוך, עד שהטריאתלטים איבדו שיווי משקל ונפלו לצדדים כל הזמן, שכה יהיה לי טוב.
 עברתי קדימה כדי לא ליפול הצידה בעצמי וראיתי שהתפנה ליד הכוכב מקום. הצגתי את עצמי והוא ישר אמר לי שברור שהוא זוכר אותי, אני האיש הנחמד שהביא לו שוקולד מקודם, כשכל השאר העמיסו עליו ג׳לים ושטרופוואפל של GU, חטיפי חלבון של High Five ותמרים. הרבה תמרים. ״תגיד״, הוא חקר, ״אתם תמיד מעמיסים כל כך הרבה אוכל וחטיפים לפני רכיבה של 12 ק״מ לבית קפה במעלה הגבעה?״ ומיד המשיך במחקר הקולינארי שלו: ״הפרי המיובש הזה שנראה כמו ג׳וק מת אבל טעים לאללה, זה פרי ייחודי מקומי לישראל?״. אשכרה לא טעם תמר בחיים שלו עד לבוקר האפרורי הזה במחסיה. ולא היה בארומה. היה שווה לבוא.



 





















 

בגלל שעם אירופאיים אני מתנהג כמו אירופאי אז לא עפתי עליו, אלא עניתי לו בנימוס ובידענות. אבל לפני שהיה לו צ׳אנס לדחוף לי עוד שאלה על אוכל, יריתי לו אחת בעצמי: ״תגיד, בא לך ספרינט קטן כאן ועכשיו, נראה מי גבר?״. ראיתי שהוא קצת נלחץ, אבל עם 17 טורים מאחוריו, 62 נצחונות מקצוענים, 3 נצחונות סטייג׳ים בטור, שיא עולם בשעה ורכיבה לצד גדולי המסוממים של דורנו, הוא היה חייב להסכים לאתגר. הוא פיברק נחמדות ואמר ״למה לא, בכיף״ ומיד פתח בכל הכוח בלי להודיע. בתמונות אפשר לראות בבירור שהוא פתח ראשון וייצר לעצמו יתרון מוקדם של חצי אופניים. פחדן. טוב, פה כבר הכשרון הטבעי, החוסן המנטלי והניסיון דיברו, נתתי הכל, פתחתי מרפקים, הורדתי אלפי וואטים לדוושות, נצמדתי אליו והחלתי לעקוף אותו. כשראיתי שפתחתי עליו פער שאינו בר גישור, סובבתי אליו את הראש ונתתי לו את מה שאני קורא לו ״המבט״. הכל מתועד בתמונות, תסתכלו, מדובר על מהלך קלאסי שלדעתי יילמד ויחוקה על ידי מקצוענים בכל העולם: לפרק מישהו פיזית ואז לתת לו את המבט ולפרק אותו מנטאלית, פירוק שיימשך עד סוף הסטייג׳, עד סוף הטור, לכל החיים.
פה המקום להגיד שהרוכב הזה, הגרמני של טרק, יאנס, is a real sportt. הוא לא היה מפסידן חמצמצן, אלא מיד חייך, לחץ יד, אמר לי שאני אחד הטובים שפגש וזה. מקצוען, אומר את האמת.
 ראיתי שהחבורה חזרה לנוהל צילומים בחמישה קמ״ש וחתכתי מיד לבר בהר לפניהם כדי שלא יגיעו איתי וישביתו את המקום לחצי שעה כמו 5 אוטובוסים של עובדי חברה שמגיעים ומשביתים את הרכבל בצוק מנרה. הזמנתי לי אספרסו כפול ואת כל המאפים הבלקניים שהיו במקום כדי לספסר בהם כשתגיע החבורה הגדולה, אבל ליאנס נתתי אחד על חשבון הבית, כי הוא גבר גבר.
 סך הכל היה יום לא רע במשרד. לא לפנתיאון, אבל לא רע.



 



* הסיפור מבוסס על עובדות אמיתיות. בחלקן. הקטן. לאללה.
 רוצה לומר: הכתוב לעיל נכתב כפרודיה, הומור שכזה, מקווה שעליתם על זה לבד... הוזמנתי לרכיבה על ידי CTC יבואני טרק ודרור פקץ׳ שארגן אותה, לא רכבתי על טרק אמונדה עילאיים כי נתנו אותם לאיש רם דרג ממני, יאנס וויט הוא אישיות מהממת בחיוביות, בפשטות ובמיידיות של התקשורת איתו. הכי גובה העיניים, הכי בספרה אחרת לגמרי מכל רוכב שאתם מכירים.
 ״תגיד, יאנס, אכפת לך שנעשה ספרינט למצלמה ושאני אנצח אותך ואעוף על זה ברשתות אחר כך?״, ״מה פתאום, היה האורח שלי״. איש ענק. אבל עדיין לא היה בארומה.
 היה מהמם. תודה על ההזמנה!