we:Give a sh#tפרק י' - הקרב על דעת הקהל

 we:Give a sh#tפרק י'

הקרב על דעת הקהל

צילום: עומר לוי

 

נציב קבילות הציבור
מתוקף פינתי כאן, אגיש את קבילותיו של ציבור שלם, שקולו לא נשמע – ציבור עובדי הענף.
זה הטור בו עובדי הענף מתלוננים עליכם, הלקוחות. הלא גם אנחנו בני אדם וגם לנו בא להתלונן לפעמים. פשוט רצינו לראות איך זה להפוך את היוצרות מדי פעם, ולהתלונן חזרה. בסופו של דבר, המטרה כאן היא להציג את הצד השני של הדלפק, וגם לעורר דיון ומחשבה. מומלץ לקרוא ברוח טובה ובלב פתוח. מי שבוחר להיעלב – עושה זאת על אחריותו בלבד. אם אתם מכונאים/ עובדי ענף, ויש לכם תלונה - אתם מוזמנים לכתוב לי, ואדאג שתטופל מעל דפי המדוראבקש להתייחס לכתוב בקלילות הראויה, אך גם בכובד הראש הדרוש. בכל זאת, גם עובדי הענף הם בני אדם
.
_______________________________________________________________________________________________________________________________________________________



 



 

זה שדה קרב שם בחוץ. כן, המלחמה כבר בעיצומה – אולי לא שמתם לב. וכן, כבר כתבתי את זה קודם. אבל במלחמה, כמו במלחמה, יש כמה מערכות. אני רוצה לכתוב על עוד "קרב" שמתנהל כאן, בדרך שגרה יש לומר. כרגיל, הנושא רגיש, תתגברו. מקווה לעורר דיון ומחשבה, ולא עוד קרב (אבוד).

הקרב הפעם הוא על דעת הקהל. מכירים "שיימינג"? פעם שיימינג הגון וטוב היה פשוט וקל. מעלים פוסט באחד הפורומים, קבוצות הפייסבוק, או אפילו בפרופיל האישי, ומספרים על מקרה העוול שנגרם, או פשוט ממליצים בחום "לא להיכנס לחנות הזאת בשום פנים", או אנטי-המלצה ברוח - "לא יודע מה איתכם – רגלי לא תדרוך שם בחיים"! הרי מן הידועות היא, שאחד מתחביבינו כישראלים הוא להתלונן. להתבכיין. לבקש פיצוי. "מלצר, יש זבוב במרק שלי! אפשר פיצוי?". האמת שפעם גם היה יותר קל להיות "טרול", להתחבא מאחורי איזה שם משתמש דבילי ולעורר גלים ומחלוקות בכל דיון. היום עם פרופיל אמיתי בפייסבוק, קצת יותר קשה, ויש אנשים שאפילו ממש שוקלים מילים(!), לפני שהם פוצחים בשיימינג איכותי. אבל זה לא אומר שהתופעה נעלמה כליל, היא פשוט השתכללה.

שיימינג בן ימינו מתחיל בדרך כלל בכותרת "מה דעתכם/צריך עזרה", ואחר כך תיאור מקרה אומלל בו גלגל/ שלדה/ בולם/ כידון נשברו מרכיבה תמימה לחלוטין. מה שנקרא בעגה של חנויות האופניים JRA- Just riding along
(מי שלא מכיר, כל מקרה בו הלקוח טוען שמשהו קרה מ"סתם" רכיבה, כשברור לכולם שהנזק נגרם ממשהו חריג בקנה מידה אסטרונומי, קרי דרופ של ארבעה מטרים ו/או דריסה ע"י רכבת). המשך הסיפור מתאר פנייה אל החנות או היבואן המקומי, שברוב חוצפתם סירבו לתת אחריות! לקינוח, הכותב שואל "מה לדעתכם עליי לעשות"?
התגובות כמובן חלוקות. קומץ זעום מגבה את אותם חנות או יבואן – "בחיים לא תקבל על זה אחריות", "על מי אתה עובד? רואים שחטפת מכה מסלע". אחד טורח ומסביר מה הם המקרים בהם מקבלים אחריות, אחר נוטע תקוות-שווא ומפליג בסיפור על איך פעם, פעם בימי טרום-רחוב-החשמונאים, הוא קיבל אחריות למרות שלא היה אמור, ולפנים משורת הדין. חבל שהיבואן ההוא פשט רגל וכיוב'. אבל רוב המגיבים שוצפים וקוצפים בגנות היבואן – "חוצפה! מגיעה לך אחריות!", "זה מקרה קלאסי של אחריות!", או איך אפשר בלי הטיעון שאין לו שום קשר בכלל - "מוצר כל כך יקר לא מקבל אחריות?", או המלצות לכתוב מייל זועם ישירות ליצרן, ושינזוף ביבואן הסורר, שיתעורר ויתן את האחריות הראויה, לכאורה.

השרשור יכול להמשך לאורך מאות תגובות, ולהישאר בפסגת העמוד ימים שלמים, חשוף למאות קוראים. יש יבואנים או חנויות שיבחרו גם להגיב, ולתת את הצד שלהם לסיפור. יש כאלה שמראש בוחרים להתעלם, או בכלל לא להיות חברים בקבוצות כאלה, או בפייסבוק בכלל. יש כאלה ש"סוגרים" את העניין מאחורי הקלעים, בלי רעש וצלצולים, והפוסט מוסר לבסוף. וזה מה שנקרא שיימינג משוכלל - הוא בעצם הוצאת לשון רע, אבל לא במישרין, והוא נועד להפעיל לחץ פומבי מאסיבי על חנות או יבואן, ולהשפיע עליהם לפעול לזכות אותו מתלונן.
באופן אירוני, באותן קבוצות בהן מתנהלים דיונים שכאלה, חל איסור מוחלט על גורמים מסחריים לפרסם אף תוכן בעל צביון מכירתי כזה או אחר. ומאידך, "פרסום שלילי" שכזה מתקבל בברכה.

תקראו לנו בכיינים, תגידו שאנחנו סתם אוהבים להתלונן, אבל היי, גם אנחנו ישראלים! בתוך עמנו אנו חיים. אני שואל, מה קרה לגברים של פעם? שהיו סוגרים עניין בקרב אקדוחים או אגרופים הגון? סליחה, התבלבלתי במגזין. התכוונתי, מה קרה לדרך הלגיטימית לבקש ולקבל דברים? – שיחה! נשבר לך גלגל? תבוא, תדבר, תבקש, תשמע, תבין, תקבל. כמובן שחשוב וכדאי להבין מבעוד מועד, מהם מגבלות האחריות בכל מוצר שקונים. יש מצב שהמקרה שלך לא נכלל תחת אחריות. זה מה יש. תתמודד. במקרה שאין אחריות מכל סיבה שהיא, חלק מהחברות מציעות "פוליסת ריסוק", בה מקבלים הנחה משמעותית על הציוד המרוסק. אגב, רוב החנויות והיבואנים שאני מכיר יביעו התחשבות וינסו לעזור כמה שניתן, גם במקרים כאלה שאין בהם אחריות. בין אם ניסיון לקבל הטבה מהיצרן, או במתן הנחה משמעותית על רכישת חלק חדש. אני חייב להזכיר שוב, שבסופו של דבר, האנשים בחנויות גם הם רוכבים בדיוק כמוכם. גם הם מבינים איזו בעסה כשמשהו נהרס, ומאידך, הם יודעים לזהות מה נגרם מכשל ומה נגרם משימוש לא סביר במוצר. בסוף היום אני משוכנע שהכוונות שלהם טובות, והם לגמרי בעדכם. המרחק מהמקום הזה, של רצון טוב לעזור, לבין המקום של פגיעה בפרנסה של שותפים שלכם לתחביב, הוא עצום ובעיניי לא צריך להתקיים בכלל. אז רגע לפני השיימינג הבא, תשאלו את עצמכם – האם אפשר לפתור את זה בדרכי שלום?

רוכבים שקראו כתבה זו קראו גם