בירה במבחן- אייזן 4.7

 נימי כהן   
 #33 אפריל 2017     כללי   

בירה אייזן 4.7
 
 לגם: נימי כהן


 
 


אוווו כמה שהתרגשתי כשהעורך הטיל עלי משימה עיתונאית של לגימת בירה ישראלית חדשה וכתיבת התרשמות ממנה. מפה לשם אני כותב סקירות על אופניים כבר מ-1999, קרוב ל-18 שנים… אבל לכתוב ל-we:Ride סקירת בירה זה חדש ומרענן. בדיוק כמו בירה אייזן אגב, אבל חכו רגע, מיד נגיע לזה.
רציתי להגדיר ולהבדיל כמה מושגי יסוד לפני שאפתח בסקירה, כדי שתהיה לכם ולי שפה משותפת.
 עולם הבירה הישראלי זוכה לעדנה זה כבר כמה שנים, וממש הולך עקב בצעד אגודל אחר עולם היין הישראלי. מעבר ליבוא, תמוה לעיתים, של עשרות מותגים אזוטריים מחו״ל, יש כיום כ-20 מבשלות ישראליות קטנות רשמיות וקרוב ל-80 מותגי בירה רשמיים.
המבשלות הקטנות, ה-micro breweries, הן מובילות המהפיכה. הן יודעות לבשל בכמויות קטנות יחסית, מחוברות בטבור שלהן לקהל הלוגמים, מסוגלות לייצר בירות מיוחדות או מוזרות, בירות נישה, המכוונות לקהל יעד קטן וספציפי, מלאות אופי, תעוזה, פאסון וקריאטיביות. הן כל כך משמעותיות וסוחפות את קהל הלגמנים, שהענקיות המתועשות, כמו טמפו לדוגמא, מוציאות בעצמן גרסאות מיוחדות כמו מכבי 7.9, גולדסטאר אנפילטרד או גולדסטאר slowbrew עם 10 אחוזי אלכוהול.

בירה רשמית או חוקית, היא כזו שמיוצרת במבשלה בעלת רישיון יצרן של משרד הבריאות, כלומר מישהו שילם כופר כסף גדול למדי לרשויות, עומד בתנאי סניטרייה מחמירים, קירור, ניקוזי נירוסטה, ביוב ושפכים ועוד, יודע למכור אותה באופן רשמי לגמרי עם חשבוניות מס וקבלות ואף ניתן לתבוע אותו כהלכה במקרה שמשהו משתבש…

בירה לא רשמית או פיראטית אם תרצו מונחים מעולם הקומונה והבייקרס, היא כזו שאח/ חבר/דודן שלכם בישל במטבח הפרטי שלו. הוא יכול לתת אותה, למכור אותה, וואטאבר, אבל רק מתחת לראדאר. אגב, אנחנו נשמח לטעום ולהעביר את התרשמותנו על כל בירה, רשמית או לא, אבל לקנות בחנויות וסיטונאויות אלכוהול תוכלו רק את הרשמיות.
בטח שמתם לב שיש הרבה יותר מותגי בירה ממבשלות, נכון? הסיבה לכך הגיונית וכלכלית. זה יקר להחזיק מבשלה פרטית, ומסוכן ודורש המון השקעה ומחזורי ייצור גדולים. ולכן חלק מהמבשלות הקטנות, מעמידות את שירותי הבישול וההכנה שלהם למותגים אחרים שאין ברשותם מבשלה רשמית. מעין שירותי private label. בירה קלרה, Laughing Buddha הן שתי דוגמאות של בירות אהובות עלי שבושלו במבשלות ״להשכיר״, ומבשלות כמו מוסקו, מבשלת הארץ (לשעבר של בירה ״נגב״ וכיום בבעלות החבר׳ה של הביר באזאזר) ומבשלת שריגים נותנות את השירות הזה לעיתים תכופות או רחוקות. באופן זה, בשלן שרוצה to go legit, יכול להתחיל למכור בירות שלו באופן חוקי ורשמי מבלי להשקיע בהקמת מבשלה פרטית, והמבשלה מקבלת עוד אפיק הכנסה.
יאללה, הסתיימה ההקדמה, בירה אייזן.



 
 

בירה אייזן 4.7 -  בירת אייל לא מסוננת
המפגש הראשון עם בירה אייזן הוא כמובן מפגש ויזואלי עם הבקבוק והתווית, וזה מפגש ראשוני מאוד מאוד טוב. למה? כי יש להם לוגו ותווית פשוט גאוניים. השם עצמו מרפרר לי לעבר, לקיבוצניקים הוותיקים שאשכרה השתמשו במילה הזו, ״אייזן״ בטון, אבל הלוגו… הנקודות שיורדות מתחת לשם ״אייזן״, או שאולי הן צפות מעלה מהספרות 4.7, נותנות לנו אשליה של אגלי טל וקור. מכירים את זה שיש שלדות אופניים שנראות מהירות אפילו כשהאופניים עומדים? אז הבירה הזו נראית צוננת גם כשהיא עומדת לה בטמפרטורת החדר. אהבתי.
על התווית כתוב בירת אייל לא מסוננת. לא נרד כרגע להבדלים בין אייל ללאגר, רק אומר שאייל הוא הסגנון הפופולארי ביותר בקרב בשלנים ביתיים ובשלני קראפט, ובאורח פלא גם הסגנון האהוב עלי. הבירה אינה מסוננת כלומר הנוזל בכוס יהיה מעונן ולא צלול, ויהיו משקעי שמרים בתחתית הבקבוק
המלצה ראשונה: בירות קראפט (ייצור ידני/בכמויות קטנות) ובמיוחד לא מסוננות יש לאחסן במקרר בעמידה ולא, אני חוזר, לא לשתות מהבקבוק, אלא למזוג לכוס. יצאו שתי המלצות.
מזגנו שני בקבוקים צוננים כהלכה לשתי כוסות בירה גבוהות. הצבע אדמוני כהה יחסית ויפה, ראש הקצף נאה, בעל גוף ומחזיק עצמו יפה על הכוס. זו ערובה להכנה קפדנית של מבשלת הארץ שמבשלת את בירה אייזן עבור בעלי המותג על פי המתכון הפרטי שלהם.



 


לאייזן טעם מתקתק קליל עם רמזים לכשות אך ללא מרירות בולטת. גם את השמרים מרגישים בבלוטות הטעם, אבל גם כאן לא באופן בולט או שתלטני רחמנא ליצלן. אז המתקתקות הבינונית בולטת, ככל הנראה בשל כמויות לתת קלוי גדולות יותר שמעניקות לאייל האדמדמה את צבעה הענברי (amber בלע״ז), ראש הקצף יפה, החיים דבש, כלומר אייזן.
מי שאוהב בירות אדמוניות יתחבר מיד לאייזן. בכלל, קשה לא להתחבר לאייזן. מדובר פה בבירה מדויקת, שלא מגזימה בשום תחום ולכן משאירה רושם מאוזן מצד אחד אך קצת מיינסטרימי מצד שני. לא מיינסטרימי בקטע רע, אלא בקטע שיערוב להרבה סוגים של חיכים. לא תמצאו פה מרירות קיצונית, אחוז אלכוהול גבוה שמביא מתקתקות מוגזמת או טעמי קפה ושוקולד מודגשים. כן תמצאו פה בירה לא שתלטנית ומאוד מאוזנת שניתן לשתות ממנה עוד ועוד מבלי להתפרק ולאבד תקשורת עם העולם, מה שנקרא רמת דרינקאביליות גבוהה.
וזה בעצם מה שממקם את האייזן מבחינתי במקום מאוד חשוב במקרר, בצידנית ובחיים שלי:
זו בירה קלאסית לאפרה רייד, ל״אחרי הרכיבה״. כי היא מאוד מרעננת ולא תוקפת אותך ומפילה אותך. בירה מעולה לליווי ארוחת צהריים באמצע החיים, כשיש עוד חצי יום עבודה לאחר מכן (״בירת עבודה״) בירת קיץ מעולה לחוף ולשמש שממש ברגעים אלו חוזרים להיות רלבנטיים. אם הייתי נוגע במשהו זה בגיזוז. הבירה הייתה לי מעט שטוחה, עם גיזוז עדין מדי, ולטעמי הייתה נהנית מעוד קצת גזים.



 



 
אז יש לנו פה אחלה שחקן לקיץ הבא עלינו לטובה, וכדי להבין מה יש להם עוד באמתחתם יצרתי קשר עם אחד משני הבעלים:

היי אורן אסקרוב, זה נימי מאנו:רוכבים, למה אייזן, מה אתה כזה עתיק?
זה בכלל התחיל מאייזנברג כהומאז׳ ל״שוברים שורות״, כי כשבישלנו את הבירה בהתחלה והיא חולקה רק לחברים ומשפחה, היה לנו פקקים כחולים, דה בלו סטאף אינסייד… אבל כשהתמסדנו התברר שהשם הזה כבר תפוס ונשארנו עם אייזן, שם שעושה לנו את זה ומאפשר הרבה משחקים כמו האייזנמן… משהו שהדפסנו על חולצות הקבוצה שלי במירוץ הר לעמק.
 
מי עיצב את הלוגו המדהים שלכם?
יפה שאתה שואל, לוגו אליפות, אה? עיצב אותו אריק מרגי, מעצב בחסד עליון, גגלו ותראו עבודות שלו, הוא בעל סטודיו למיתוג.



 
 


למה אתם מייצרים רק בירה אחת?
אני מגיע מתחום השיווק, והשאיפה שלי היא לייצר מותג חזק של בירות - אייזן. אנחנו מתכננים לפתח מוצרים נוספים תחת הלייבל הזה. אני מחובר לעולמות הספורט, עושה מרתונים, אוהב כושר ואיכות חיים, אז אחת המחשבות היא לייצר מוצרים שמתחברים לעולמות האלו, נגיד חטיף בריאות לפעילות ספורטיבית בשם אייזן בר… קפסולות קפה, אייזן קופי וכולי.
כרגע אנו מייצרים רק סוג אחד, וכשה-brand שלנו יהיה מספיק חזק נייצר עוד משהו, אבל גם הוא חייב להיות מיוחד ומעניין… לא עוד מקבילה למה שיש כבר בכל השוק, ואנחנו עובדים על משהו.
 
ולמה דווקא אמבר?
פשוט כי שנינו התחברנו מאוד למתכון הזה. הוא מוצלח וסוג של קונצנזוס בקרב הטועמים. אני אישית דווקא מגוון ושותה גם חיטה וגם לאגרים טובים וגם בלונד, אבל בת׳כלס, הקהל בחר בשבילנו.
 
חתמנו את השיחה באיחולי הצלחה הדדיים, לאורן בבישול ובשיווק ולי בלגימה ובטעימות. כתבתי כבר ש-Summer Is Coming, אז אחתום את טור הבירה הראשון שלי בטיפ שלישי ואחרון: כשאתם מכינים צידנית עם בירות וקרחונים לרכב, שתחכה בסוף הרכיבה, זרקו בה גם כמה כוסות קפואות. הן יכולות להיות מפלסטיק שקוף קשיח, או עדיף מזכוכית, רק לא החד-פעמיות מפלסטיק מתקמט האלו שעושות מלא קצף במזיגה ולא באות טוב בכלל.
שתו באחריות וזה.




 

רוכבים שקראו כתבה זו קראו גם