MARIN Wolf Ridge 9- 2018 במבחן

 #35 יוני 207     שטח   
 MARIN Wolf Ridge 9- 2018

Disruptive Technology - הסופרבייק החדשים של מארין
 
 

דוגמן: תומר בוניאל
יבואן: פדלים
מחיר: 25,990 שקלים לדגם המבחן



 
 




ההצלחה הראשונה של מארין עם האופניים החדשים שלהם, בלטה כבר ביום הראשון של טיול האופניים של צוות we:Ride לרומניה. על אף שבמחסן המלון נחו 13 יצירות פאר מפוארות של מגוון מותגי קצה, הזוג שמשך את כל ה-gear heads וייצר תור של בקשות סיבוב והחלפת אופניים מהבוחנים והרוכבים האחרים היו המארין. אין פה שאלה, הוולף רידג׳ החדשים הצליחו מאוד בשיווק הראשוני שלהם וביצירת hype מטורף, שלא הורגש בתעשיית האופניים מאז סנטה קרוז הציגה את מתלה ה-VPP המהפכני אי אז ב-2002.
אפרופו ה-VPP, המתלה המוערך השפיע מאוד על התעשייה. לצד INTENSE שבחרה להשתמש בו ברשיון, חברות רבות ורציניות פיתחו את הגרסא שלהם למתלה כפול חוליות, ״תואם VPP״ יגידו ציניקנים, וכך הפכו התצורות השונות של המתלה הנ״ל לסטנדרט המתקדם בתעשייה עד לימים אלו. עושה רושם שתחום פיתוח המתלים די קפא על שמריו ב-15 השנים שחלפו מאז. הקרבון השתלט. השיכוך המלא השתלט. מערכות 3 על 9 הפכו ל-1 על 12. פס גומי הפך לפנימית עם ג׳יפה ואז לטיובלס. החישוקים התרחבו. ההילוכים חושמלו. יטי הציגה מתלה עם חוליה שצפה על סליידר, אייביס הציגה חוליות מתלה קו-צנטריות, אבל שום game changer אמיתי שישנה את השוק לא הופיע.
ואז הגיע מתלה ה-R3ACT.



 
       



 
 


Highlights
  • - שלדת קרבון מלאה
  • - גלגלי 29
  • - מתלה R3ACT ייחודי מבית NAILD המייצר מהלך של  160מ"מ
  • - בולם אחורי "פשוט" עם 40 אחוז שיכוך בלבד
  • - מזלג ליריק מבית רוק שוקס  מהלך 160 מ"מ
  • - צירים בתקן בוסט 148/ 110 מ"מ
  • - מוט אוכף מתכוונן 150 מ"מ מבית KS עם אוספסט ייחודי
  • - זווית צינור ראש 66.5 מעלות
  • - זווית צינור כיסא אפקטיבי 66.5 מעלות
  • - אורך תומכות שרשרת  435 מ"מ
  • - בסיס גלגלים 1174.76 מ"מ
  • - משקל "רטוב" ­ כולל פדלים – 14.1 ק"ג
  • נתונים למידה  M ובמפרט אופני המבחן



 
       
 
 




מתלה ה-R3ACT 2PLAY של חברת NAILD.IT (חפרנים היכנסו, שונאי חפירות עברו לפסקה הבאה…)
כן, יש פה הרבה שמות במתלה הזה שנקרא לו בקיצור R3ACT, אז אוסיף לכם עוד אחד: דארל ווס, האיש מאחורי NAILD שסוחב עבר של 35 שנים בתעשיית האופניים והבולמים. דארל פיתח מתלה שלטענתו אמור לתת פתרונות למאפיינים בעייתיים של רוב המתלים שמסתובבים פה. המטרה העיקרית שלו הייתה לנתק את מהלך האופניים מהייעוד שלהם, כלומר, לאפשר לרוכב להינות בכל ירידה או מקטע טכני מ-160 מ״מ של מהלך, אבל בלי המגבלות של דיווש עצל, בובינג עצבני מאחור, יכולות טיפוס בסיסיות, זוויות לא כיפיות לכלום חוץ מלירידה וכולי. איך הוא עשה זאת והאם הוא הצליח?



 
 

 
        


 
האלמנט הויזואלי והמבני הבולט ביותר במתלה, הוא ללא ספק הזרוע האחורית המעוקלת מעלה, ה-elevated swingarm. זה לא פיתוח חדש כמו שיעידו הרבה זוגות אופניים החל ב-Mountain Cycle San Andreas משנת 1991, אבל זה עיצוב שלא נראה פה כבר שנים.
לזרוע בעיצוב הזה מספר יתרונות כמו יצירת רכיבה שקטה מאוד (השרשרת והמעביר לא מצליפים בכלום), הימנעות מחבלות ומכות מאבנים וסלעים בשביל, העברת חיווט פנימי וקשיחות מעולה (זו זרוע תלת מימדית, ראו צילום במבט על), אבל מה שהזרוע מסתירה בתוכה חשוב יותר מתכנון הזרוע עצמה. בסיס המתלה הוא הסליידר, מוט החלקה עגול ומסיבי (בקוטר 43 מ״מ) עליו מחליקה הזרוע האחורית בעזרת מסב החלקה (בושינג) בדומה לצינורות הפנימיים במזלג של אופניים או אופנוע. הסליידר עב הקוטר נותן לזרוע האחורית קשיחות צידית מצוינת, והוא מתחבר לתחתית השלדה בעזרת ציר הממוקם כעשרים ס״מ מלפני הציר המרכזי. מעליו חוליית מתלה סטנדרטית שמחברת בין המשולש הקדמי לזרוע האחורית בנקודת עיגון נוספת. התיאוריה של המתלה הזה סבוכה מדי עבורי, אז אתמצת עבורכם את מה שממש הבנתי וממש הרגשתי ברכיבה:
בשונה ממתכננים אחרים, ווס ניתח את השפעות מסת הרוכב על המתלה בזמן רכיבה עם שינויי  קצב ועם שינויי זווית מעלייה לירידה וחוזר חלילה. כידוע בעלייה תלולה המתלה האחורי מתכווץ תחת משקל הרוכב, זוויות האופניים משתנות, ההיגוי הופך קליל ומרקד, ואילו בירידה המתלה נפתח והמזלג מתכווץ, וזוויות האופניים משתנות לכיוון ההפוך.
מתלה ה-R3ACT לא מגיב כך וזו הרגשה מוזרה מאוד בהתחלה, ומהפכנית בהמשך. כדי להתנגד להשפעה משקל הרוכב הסליידר יושב בזווית מאוד מתונה (משוכה לאחור) של כ-50 מעלות, והקו הדמיוני שממשיך מהסליידר ״נותן קונטרה״ למשקל הרוכב. חוליית המתלה הנוספת אופקית כמעט לגמרי, ומתנגדת להשפעת מתח השרשרת וכוחות הדיווש על המתלה. כך מקבלים מתלה ששומר על זוויות האופניים ועל ה-sag שלו גם בעלייה וגם בירידה, כאמור, מהפכה.
היישום של הפרדת כוחות הדיווש ומסת הרוכב מפעולת המתלה הוא כל כך טוב, שהתקבלו ממנו בונוסים של אקטיביות מתלה ורגישות לקטנות גם תחת דיווש חזק ושל עקיבת קרקע מושלמת בגלגל האחורי, שמייצרת גם אחיזה יוצאת דופן כמעט על כל סוג קרקע וגם יכולות בלימה (עצירה) לא מוכרות. אקדים ואומר שמבחן הרכיבה מאשר את ההבטחות האלו. התארים ״יוצאת דופן״ ו״לא מוכרות״ הם שלי, לא של מחלקת השיווק של מארין או NAILD



 
      

 


אלמנט נוסף שיוצא מהזרוע האחורית הוא ה-strut, הזרוע התומכת שמפעילה את הבולם האחורי. זהו  לא גורם נושא עומס, כלומר אין לו שום תפקיד במתלה למעט הפעלת הבולם. זה האחרון הוא בולם ייעודי, שמיוצר עם 60% שיכוך (דמפינג) בלבד ביחס לבולמים הסטנדרטיים. זו עוד נקודת זכות אליבא דה ווס, שמסביר בגאווה שהמתלה שלו לא מסתמך על בולם מרסן (משכך) מדי, כדי שהמתלה שלו לא יתנועע תחת דיווש. חברים אלו לא פטפוטי סרק, גם אופני המבחן וגם הגרסה היקרה יותר שמסתובבת בארץ במידת לארג׳, מגיעים עם בולמים אחוריים ללא ידית נעילה/הפעלת פלטפורמה. ברוכים הבאים לחיים הפשוטים של פעם, תשכחו מהיד שנשלחת מטה בתחילת כל עלייה או ירידה לידית נעילת הבולם.
כדי לסגור את מהפכנות הבולם, אזכיר את כיול ה-sag, השקיעה הראשונית של המתלה. אמרו לנו לכוון את המתלה לשקיעה של 25%, אבל שאנו יכולים לשחק בין 20% ל-30% סאג, מבלי לפגוע בביצועי המתלה. אז למה לשחק בכלל? כדי לקבוע את גובה האופניים והציר המרכזי. אתם לפני מסלול תלול וחלק יחסית, מלאכותי, עם הרבה ברמים וקפיצות ופחות שורשים (נגיד ה-A Line בוויסלר)? הגדילו ל-30% שקיעה, ותיהנו ממרכז כובד נמוך והידבקות לקרקע. אתם לפני מסלול מלא סלעים ושורשים ורוצים להגדיל את מרווח הגחון שלכם? נפחו קצת אוויר, הנמיכו את השקיעה ל-20% והגבהתם את האופניים. בונוס נוסף לסאג הנמוך יחסית הוא שאחרי השקיעה הראשונית נשאר לרוכב מהלך אפקטיבי לשימוש גדול יותר.
התוצרים של הממבל ג׳מבל הטכנולוגי הזה הם אופניים שמדוושים מעולה בכל קומבינציית הילוכים ובכל זווית שביל, של מנגנון אנטי סקווט (מתנגד לכיווץ המתלה בעת דיווש) שהוא מכאני לחלוטין ולא מסתמך על שיכוך הבולם, עם אחיזה מעולה, עצירה מעולה ואקטיביות מתלה גם בזמן דיווש או בלימה. וואללה, באמת נשמע כמו הגביע הקדוש.


 
  



  
אם החזקתם מעמד עד כאן, הבנתם שזה מתלה מורכב למדי, עם הרבה חלקים, צירים ואטמים, ומסה שאמנם מרוכזת בתחתית האופניים, אבל היא עדיין מסה. כדי לשמור על העניינים במצב אופטימלי, המתלה מכוסה על ידי כנף פלסטיק מהציר המרכזי ועד כמעט לקצה צינור הכיסא. הסליידר עצמו נהנה מאטם אופנועים של SKF האיכותית ומכמה סמ״קים של שמן לסיכוך הפעולה שלו. כאמור, אין בו חלקים נעים והטיפול בו, (פעם ב-50 שעות ע״פ התקנון) אמור להיות פשוט, אבל כזה שמבוצע בחנות. כפי שכבר השווצתי, היבואן הישראלי פרגן וניאות לאפשר לי לטוס עם האופניים לחופשת אנדורו רומנית, אז יצא שהאופניים נבחנו בדרדרות ופודרה ישראלים, לצד הרבה בוץ, גשם ואפילו שלג רומניים. אני חייב לציין שהכנף עושה מלאכתה נאמנה, וכי אזור הסלייד והציר המרכזי נשארו נקיים למדי במהלך המבחן.
המתלה של NAILD מגיע גם עם ציר גלגל אחורי מתברג לשלדה בקוטר 12 מ״מ עם מנגנון שחרור מהיר ייחודי וכפתור קטן לשחרור לחץ אוויר שעלול להיבנות בתוך חלל הסליידר בשל הפרשי גבהים או לחצים ברומטריים. ניסיתי פעם אחת ברומניה לשחרר לחצים. מהמתלה. לא השתחרר כלום.
 
 


 
 

 

 
 שלדת ה-Wolf Ridge
טוב, תראו, אי אפשר להתחמק מהעניין הזה. יש הרבה גולשים שחושבים שהאופניים מאתגרים אסתטית. אני אגיד על זה שני דברים. הראשון הוא שמדובר על גולשים, כלומר לא על רוכבים שראו את האופניים ״בעיניים״. למעשה כל רוכב שפגשתי עם המארין התלהב מהם או אמר ״וואללה, הם לא כאלו מ%$#&ים במציאות״. במפגש האמיתי, לאופניים יש אופי עיצובי משלהם, גימור משובח ופיתולי קרבון שלי אישית עושים את זה (כן, כולל הזרוע האחורית). הם נראים טכנולוגיים, חדשניים, מוגזמים אולי, אבל יש להם נוכחות ואופי. הדבר השני הוא שאיך לומר, מתרגלים… העין מתרגלת, לקווים הלא שגרתיים. למוט הכיסא ה״שבור״ באמצע עם הזווית המשוכה מאוד לפנים, שני אילוצים עיצוביים שפינו מקום לסליידר ולזרוע המסיבית. העין התרגלה לאשליה האופטית שגורמת לחשוב שאלו אופניים ארוכים מאוד עם תומכות שרשרת ארוכות. הם לא. תומכות השרשרת נמדדות מהציר המרכזי לציר הגלגל האחורי, והן באורך מאוד אופנתי ומודרני של 435 מ״מ בלבד.




 





       



שלדת ה-Wolf Ridge מודרנית לחלוטין ומשופעת בכל טוב. זה אומר חיווט פנימי מלא, כולל מעבר בשני צדדי הזרוע האחורית לכבלי ההילוכים והמעצור האחוריים, עם אטמי גומי בכניסת ויציאת כל כבל. צינור ראש קצר ומסיבי שמאפשר הנמכת הקוקפיט למינימום, תחום מוזנח לעיתים באופני 29 ארוכי מהלך. מיגון פלסטיק היקפי בתחתית האופניים, מהציר המרכזי ועד לסליידר. צינורות משולש קדמי בחתך רבוע עם צומת צינור ראש וצומת ציר מרכזי מעובות לקופסה מסיבית, הכל לטובת קשיחות מרבית. צינור עליון משופע מאוד על מנת לאפשר מרווח עמידה נדיב ועוד. כל שלושת דגמי ה-Wolf Rigde מגיעים עם מוט כיסא מיוחד של KS עם היסט אחורי של 18 מ״מ בחיבור הראש, מידה מיוחדת שדרשו מהנדסי מארין על מנת למקם את מרכז הכובד של הרוכב במיקום האופטימלי, וכדי לייצר מרווח לגלגל האחורי בעת סגירת מהלך.
המארין מיועדים למערכות עם גלגל שיניים קדמי יחיד בלבד, ואין להם אפשרות למעביר הילוכים מלפנים. סביב בית הציר המרכזי יש הכנה להרכבת מוליך שרשרת, למי שירצה להפוך את האופניים לקרביים עד הסוף. צינור הכיסא בכל המידות הוא נמוך וקצר, על מנת לאפשר לרוכבים להשתמש במוט כיסא טלסקופי עם מהלך מוגדל (120 מ״מ במידת סמול, 150 מ״מ במדיום עד XL).
זווית הראש היא 65.5 מעלות, זווית צינור הכיסא האפקטיבית (נמדדת בין אמצע צינור הכיסא למרכז הציר המרכזי, אל תפלו שוב בפח האופטי…) היא 73.5 מעלות, אורך תומכות השרשרת 435 מ״מ, בסיס הגלגלים באורך 1,174.8 מ״מ והציר המרכזי הנמוך בגובה 336 מ״מ.
חסר משהו? דווקא כן, מקום לכלוב בקבוק. מארין בחרו לעגן את הבולם האחורי לצינור התחתון. מקום לבקבוק שתייה בתוך המשולש הקדמי לא נשאר, אבל אין גם נקודות עיגון לכלוב שיישב מתחת לצינור התחתון, מיקום חרא, תרתי משמע למי שרוכב באזור של פרות, אבל עדיין מיקום. אם פעם בקבוק בשלדת אנדורו או טרייל היה אנטי סטייל, יותר רוכבים ויותר מתחרים אוהבים את הורסטיליות שבקבוק מאפשר (פחות נוזלים ומשקל על הגב, רכיבות קצרות רק עם בקבוק, מים בתרמיל הגב ואיזוטוני בבקבוק ברכיבות ארוכות ותחרויות, ועוד).




 








 
הרכיבה, או האם דארל ווס הצליח?
יכולות דיווש וטיפוס- כבר בתחילת הרכיבה הראשונה על האופניים צפה לה ההבנה. ״דאם! זה רוכב שונה…״. הכצעקתה? כן חברים, כצעקתה. משלל זוגות האופניים שבחנתי בשנים האחרונות בלטו ביכולות הדיווש שלהם ה-DW Link אצל אייביס, וה-SB של יטי. בכל הקשור ליעילות דיווש, מתלה ה-R3ACT נותן בראש לשני המתלים שזה עתה ציינתי. כל דחיפה קלה בדוושות מתרגמת מיידית לתנועה  קדימה. במישור, בעליית כורכר, בעלייה טכנית, באמצע ירידה. זה הקסם הזה, בו אתה חש את הגלגל האחורי עובד, עולה, יורד, אבל אתה עדיין עף קדימה ולא מבזבז אנרגיה על נענוע ושקיעה במתלה. מדובר פה על משהו באמת יוצא דופן, שהיה מרשים אותי גם על אופני 130-140 מ״מ, לא כל שכן במהלך הזה, על משהו שכל רוכב ירגיש מיד בעלייה הראשונה.
 



 



 
אבל רגע, האם יכולת הדיווש המופלאה הזו משמעותית רק במישורים ובעליות? ממש ממש לא. האופניים דיוושו מדהים על גינות סלעים רעות ומקטעי שורשים מבוצבצים שהלחיצו, תרחיש נפוץ מאוד במתארי אנדורו. ואם בתחרויות אנדורו עסקינן, לאופניים יכולת מדהימה לצמצם מרחק לרוכב שלפניך בכל מקטע בו ניתן לדווש, או בכל מקטע עם עלייה מתונה או חדה, במידה ומתכנני המסלול מפנקים אותך בכאלו. 
הדבר השני שבלט מאוד באופניים, ועזר כמובן ליכולות הטיפוס המדהימות שלהם הוא יכולת עקיבה מדהימה של הגלגל האחורי על פני קרקע משתנה. מהדרדרת של הר חורשן ביוני הלוהט, ועד בוץ, שורשים חלקים, שלוליות ומקטעים מושלגים ברומניה, אתה מדווש, והאופניים אוחזין ומתקדמין. לא חושב שפרפרתי פעם אחת גלגל אחורי בעלייה במהלך כל המבחן. רכיב מרכזי בהשגת היכולת הזו הוא מערכת ה-Eagle XO1 של סראם, עם גלגל שיניים אחורי בגודל הפסיכי של 50 שיניים. זה מייצר יחס הילוכים נדיר לעליות קשות, ונתן לי יתרון רציני מול כל רוכב שלא הגיע לרומניה עם איגל, כלומר על כולם…
העקיבה המצוינת מייצרת אחיזה מעולה, שמייצרת בתורה יציבות, יכולת השכבה, יכולת טיפוס, יכולת בלימה ואפילו מודולציה טובה יותר בברקסים.
תענוג.
אחד הפידבקים לכמה טוב המתלה האחורי, הוא ההרגשה שמתפתחת אצל הרוכב שהמזלג לא נותן רמת שיכוך ואחיזה מספקות… זה ממש לא קשור לאיזה מזלג יש מלפנים, ליריק או פוקס 36, אלא לעובדה שמזלגות יותר פשוטים וליניאריים ממתלה מתוחכם, ומול המתלה המתוחכם של המארין ההבדל בביצועים מוקצן.


 







 


אבל גם למארין האלו יש גבול. ואיפה הוא עובר?
בכל מה שלא קשור למתלה, אבל עדיין משפיע על ביצועי הטיפוס, קרי בזוויות השלדה האגרסיביות, במכלולים שמכוונים יותר לרכיבת אנדורו מאשר לרכיבת מרתון וכולי:

- המשקל הכללי, 14.1 ק״ג לאופניים עם זוג דוושות XTR Trail וחומר בצמיגי הטיובלס, הוא לחלוטין לא משקל קל, וזו מסה שמורגשת בעליות תלולות או כשקצב הטיפוס הופך למאתגר.
- לצמיגים המקוריים, WTB Vigilante 2.3 אינץ׳ מלפנים, ו-WTB Breakout ברוחב זהה מאחור, אחיזה מצוינת בתנאים המגוונים שנדגמו במבחן, וגם העמידות שלהם לתקרים, צביטות וקרעים זכתה לשבח. אבל בשילוב עם חישוקי ה-Stans MK3 הרחבים, הצמיגים המשוננים האלו נפתחים ומייצרים התנגדות גלגול מורגשת.
- זווית הראש המתונה ביחד עם הסטם הקצרצר (40 מ״מ) יביאו את הגלגל הקדמי לרקוד מצד לצד בעליות ממש תלולות, וגם מנח הרוכב על המושב לא מספיק מרוכז לפנים על מנת למקסם ביצועים בעליות.אז נכון, האופניים האלו מטפסים יותר טוב מכל זוג אחר עם 160 מ״מ שרכבתי עליו, לא משנה מה גודל הגלגלים שלו, אבל זה עדיין לא הופך אותם למכונת קרוס קאנטרי/ מרתון בזמן עלייה.
 



 





 It’s Action Time!
ובכן, זה נחמד שאופניים מוגדרים שטובים בעלייה ובירידה באותה מידה, אבל בואו לא נתכחש לעובדה ש-97.4% מקהילת הרוכבים סובלים את העליות כדי ליהנות בירידות. אז איך המארין והמתלה שלהם מתנהגים בטכני, במהיר, בתלול, בסלעים, בדרופים ובקפיצות?
עם גובה ציר מרכזי נמוך למדי (כ-15 מ״מ נמוך מספשלייזד אנדורו עם גלגלי 29 אינץ׳ לדוגמא), צמיגים משוננים היטב וגלגל אחורי שמייצר עקיבה ואחיזה מעולות, המארין מייצרים חוויית סיבובים והשכבות בולטת לטובה ביחס לתחרות. אתה מוצא עצמך דוחק עוד קצת, מנסה להשכיב עוד טיפה, גם בתנאים הישראלים הלא אופטימליים של שיא הקיץ, רק כדי לבדוק כמה עוד אפשר לסחוט מהאופניים האלו. ה-downside הוא שדופקים את הדוושות די הרבה על סלעים ושורשים, עד כדי כך שהעליתי לחץ אוויר בבולם האחורי כדי להגדיל את מרווח הגחון.
כשנותנים גז ומנסים לרכוב כמו שרגילים, כמו על אופניים אחרים, יש בהתחלה הרגשה מוזרה. האופניים האלו מגיבים אחרת לאינפוטים של הרוכב, ובמיוחד להעברות משקל קדימה ואחורה, ודחיסת משקל הרוכב מטה, על הדוושות, כדי להשתמש בהחזרת האנרגיה הזו מעלה, לטובת באני הופס או קפיצות. אנחנו רגילים שדחיפה קלה מטה ״מקמפרסת״ את המתלה, שמגיב בפתיחתו, שעוזרת לאופניים להתרומם לאוויר או לבלוע קפל קרקע בולט באלגנטיות. בפעמים הראשונות שאתה מנסה לעשות זאת על המארין, הגוף שלך זז, אבל האופניים והמתלה כמעט שלא מגיבים להסטת המשקל הזו, ואתה מוצא עצמך דורס את המכשול שלפניך בלי שהשגת את התוצאה הרצויה. זה קצת מתסכל, אבל זה עובר… מתלה ה-R3ACT מתנהג כה שונה, שסגנון הרכיבה של הרוכב צריך להשתנות בהתאם. איפשהו בתוך הרכיבה הארוכה הראשונה עליהם הגוף הצליח להבין מה צריך לעשות כדי לבלוע קפלי קרקע בתנועה מבלי לדרוס אותם, ואיך להרים את המפלצת הקטנה לאוויר בבאני הופ.



 







הדיסוננס הזה, בין רוכב שרגיל להשתמש הרבה בהזזת משקל הגוף שלו על האופניים, לבין מתלה שלא ממש צריך את זה, בולט גם במקטעי ירידה תלולים במיוחד. אנחנו רגילים לקחת את מרכז הכובד שלנו למטה ואחורה. במארין אפשר להישאר ממורכזים ברוב הזמן, פשוט להיעמד מעל הדוושות, קצת עקבים למטה, ויאללה, להתרכז בשליטה בכידון, בשחרור הגוף הקפוץ והמוח הלחוץ. המתלה האחורי לא נפתח בגלל זווית הירידה, ולא משנה כמעט את זוויות האופניים המקוריות גם בירידות תלולות. למעשה, המארין מאפשרים לרוכב לעשות פחות ולאופניים לעשות יותר, וזה לא טריוויאלי לרוכב וותיק ומיומן, שרגיל להיות משמעותי יותר בתרומה שלו לכיבוש מקטעים קשים…
שתי מילים על ביצועי מעצורי ה-Magura MT7 ש״פדלים״ הואילו להתקין לנו על אופני המבחן. אין ספק שהם התאמה מושלמת לאופניים האלו, במיוחד אם טסים איתם לחופשת אנדורו שמערבת סקי ריזורטס עם רכבלים וירידות באורך 15 ק״מ מגובה של 2,500 מטרים. לא הרגשתי דעיכה או התנפחות במהלך כל המבחן וכל חופשת הרכיבה, המודולציה מעולה, העצמה מתאימה לתחרויות דאונהיל, ועל אף טיגון הרפידות והרוטורים (שהפכו סגולים), הברקס המשיך לעבוד ללא דופי, בלי רפידות שנגמרו אחרי שני ראנים בבוץ, בלי שריקות ובלי נפילות ביצועים. מערכת חזקה, נשלטת ואמינה. קראו עוד עליהם במבחן המלא בגיליון הבא של we:Ride.



 





       







 
 
playfulness קווים לדמותו- יכולת התמרון, ההקפצה, ההשתוללות, או בקיצור, כמה כיף לרכוב איתם?
יש איזה עניין בהפוך על הפוך עם המתלה שאכן עוקב אחר פני השטח בצורה יוצאת דופן. הגלגל האחורי מחליק פחות, מפרפר פחות, מאבד אחיזה מאוחר יותר, ופחות מקפצץ ומדלג באוויר מעל אבנים ובורות, כי הוא ממש נצמד לכל תלולית ולכל שקע. האופניים פחות קופצניים ותזזיתיים, ולכן ההרגשה עליהם יותר משוככת ויותר מבודדת מפני הקרקע. לי אישית זה לא הפריע ולא הרגשתי אף פעם שאני מנותק מהרכיבה ומנותק מהרגשת הקרקע, אבל אני יכול לראות שזה יפריע לרוכבים מסוימים, שרגילים לפידבק מיידי מהאופניים ומהגלגלים שלהם. זה דומה בעיני לרוכב שיתעקש על זנב קשיח אל מול שיכוך מלא, תחת הטיעון של ״אני רוצה פידבק מקסימלי״. ההרגשה הזו, של רכיבה מעט מנותקת, מעט מסורסת נשכחה ממני לגמרי אחרי 2-3 רכיבות, כי ברכיבה השנייה או השלישית אתה כבר שוכח את מה שאתה רגיל אליו, ומתחיל להבין וליהנות ממה שאתה רוכב עליו. במקום להשתמש הרבה בדחיסת והקפצת האופניים, במקום להרגיש שיוצאים לי הרבה cutties עם ובלי כוונה, התרכזתי באחיזה ובמהירות שהאופניים האלו יודעים לייצר, ונהניתי מהמהירות והביטחון שהם סיפקו לי.
אין ספק שמי שרוצה אופניים שמאוד קל לשחק עימם, להקפיץ אותם ולזרוק אותם מצד לצד, עדיף לו ללכת על אופני 27.5״ עם מהלך צנוע יותר מאשר על ה-Wolf Ridge. אבל בשדה של אופני 29 אינץ׳ עם 6 אינצ׳ים של מהלך, לא הרגשתי בעיה בתחום הספקת ה-fun לרוכב, נהפוך הוא.




 

 


האם ה-Wolf Ridge מייצרים ביצועים עילאיים גם בירידה? האם גם כשהאופניים פונים מטה הם מובילים את הקטגוריה?
אם בדיווש ובעליות המארין מתבלטים מעל כולם, בירידות אני מרגיש שהם כתף מול כתף ביחס למובילי הקטגוריה. יש אופניים עם ביצועי DH נטו מרשימים יותר, ויש אופניים תזזיתיים עם תומכות שרשרת קצרות יותר, אבל הביצועים והחוויה די דומים בטופ של הקטגוריה, והמארין האלו שם.
שני דברים מייחדים אותם ומבדלים אותם. הראשון הוא שאתה באמת רוכב גבוה במהלך. עם 25% סאג ואופניים שלא מתכווצים תחת משקלך ברוב המתארים, יש לך יותר מהלך זמין ברוב הרכיבה ביחס לאופניים אחרים.
הדבר השני שמייחד אותם קשור לרוכב ולאו דווקא לאופניים. רוב הרוכבים שאני מכיר מקרוב, לא היו בודקים בכלל אופני 160 מ״מ עד כה לרכיבות הקבועות שלהם במהלך השנה (משמר, חורשן, קנדה, מיר״ב…). אופני 29 אינץ׳ עם מהלך של שישה אינצ׳ים נתפסים כמפלצת, כ-too much of a bike, שלא רלבנטיים למי שלא עולה למנרה פעם בשבוע. אותם רוכבים הפכו את קטגוריית אופני 29 אינץ׳ עם 120-140 מ״מ מהלך מאחור לכה פופולרית בארץ. הסיבות לכך אינן מן הסתם ביצועי הירידות של אופני 160 מ״מ, אלא העצלות שלהם בכל מה שקשור לדיווש וטיפוס. גם אם נהנים מ-160 מ״מ בכמה מקטעי ירידה קצרים בלופ טכני בפארק קנדה, בסוף היום רובו לא כזה טכני או תלול ומחייב הרבה דיווש, ואופני 160 מ״מ סטנדרטיים לא שווים את המאמץ הנוסף בשביל כמה שניות ירידה עבור רובינו.
המארין Wolf Ridge משנים את הפרדיגמה הזו. הם מדוושים טוב יותר, מהר יותר וקליל יותר מכל אופני ה-130-140 מ״מ שאני מכיר. ולכן באיזשהו מקום אפשר להשוות את ביצועי הירידות שלהם לאופניים האלו, שכן היית שוקל לקנות, עם 130-140 מ״״מ ״בלבד״, שלצורך ההשוואה מקבילים למארין ביכולות הדיווש, וברור מי ייקח בתחרות הזו.



 

 
 
טענות, מענות, נקודות לשיפור ?

המבחן הארוך והמקיף (כחודש) הצליח להציף כמה דברים, הנה הסיכום:
- משקל - 14.1 ק״ג לאופני קרבון מלא, ואין יותר מדי מאיפה לגלח.
- מחיר - טכנולוגיה חדשה, מתקדמת וייחודית, ושלדת קרבון יקרה מביאות את הדגם הזול ביותר למחיר של 19,990 שקלים. דגם המבחן, דגם האמצע, יעלה 25,990 שקלים ואילו הדגם העילי יעלה 33,900 ויתגאה בגלגלי קרבון, מערכת איגל ברמת XX ועוד.
- אין מקום לבקבוק בשלדה ואין הכנה לכלוב בקבוק.
- יכולות ה-maneuverability, ה-flickablity, ה-playfulness אינן המדהימות בשוק.
- מנגנון השחרור המהיר הייחודי של הגלגל האחורי לא טריוויאלי והיו לנו איתו כמה הרפתקאות - שימו לב גדול לתדריך של אנשי פדלים במעמד הקנייה/איסוף!
- מוט הכיסא הטלסקופי (עם 150 מ״מ טווח פעולה) מוגבל ביכולת ההנמכה שלו בתוך צינור הכיסא, בגלל שבירת הזווית של האחרון. אני בגובה 1.75 ממש על הקצה לשלדת מדיום, כלומר רוכב עם רגליים קצרות משלי ייאלץ להחליף את מוט הכיסא לאחד עם מהלך קצר יותר.
- הציר המרכזי מעט נמוך לטעמי האישי.
- התחת נוגע לעתים בגלגל האחורי בנחיתות קשות מדרופים וקפיצות.


 
 



סיכום ואפיון הרוכב שה-Wolf Ridge יתאימו לו
ההחלטה שלקחו קברניטי חברת Marin לפני כחמש שנים, ללכת על מתלה חדש ומקורי ולא על עוד גרסה משלהם למתלה כפול החוליות התבררה כמעולה. ברמת השיווק, נוצר דיבור על האופניים בשטח וברשת, שכאמור לא היה בתעשייה מאז 2002 בערך. המבחן הזה, מהראשונים בעולם, וגם ההתרשמויות הראשונות במגוון אתרים ומגזינים, מספרים לכם שההייפ מוצדק. אלו אופניים אכן שמביאים בשורה חדשים וביצועים שטרם פגשתי בהם. אופניים שונים, שעשויים לשנות את חוקי המשחק ולחייב את המתחרים להגיב.
האם זהו ה-One Bike האולטימטיבי? אני חושב שזו הגדרה מטופשת. אין לנו ״רכיבה אחת״ ויש טווח כל כך גדול בין הגראבל נטו לדאונהיל נטו, אז איזה זוג יוכל לגשר על הטווח הזה מבלי לצאת פח רוב הזמן? אבל המארין בהחלט מייצרים אלטרנטיבה שלא הייתה קיימת עד כה: בוא תרכב ביעילות ומהירות של אופני שבילים, עם רשת ביטחון בירידות של אופני אנדורו. להרבה מאוד רוכבים זו אופציה שבהחלט תקסום, וסיבה מספקת לחרוג לראשונה מטווח מהלך של 130 מ״מ מאחור.
 
סימן שאלה שדווקא לא מטריד אותי הוא תפקוד המערכת ותחזוקתה לאחר חצי שנת שימוש ולאחר שנת שימוש. נכון, יש פה הרבה חלקים נעים, אבל לא יותר מכל מתלה 4 bar אחר בשוק. נכון יש פה סליידר שלא נפוץ בשוק, אבל היי, הוא אטום ועובד בדיוק כמו כל רגל מזלג של כל אופנוע. לא ממש חדשנות באטימה לפגעי מזג האוויר. ויש פה חברה מהרציניות בעולם, שפיתחה את האופניים במשך 5 שנים ויבואן ישראלי חזק ושירותי. בקיצור, אם אתה early adaptor בנשמתך, אין לך מה להיות מוטרד. המארין ייכנסו לטיפולים שוטפים לא יותר ולא פחות מזוגות מקבילים.



 



 סיכום Disruptive Technology כאן ועכשיו
האם שווה לחכות שנתיים-שלוש עד שייצא הדור השני? לדעתי ממש לא. התחלתי את המבחן עם רפרור למתלה ה-VPP אז אסיים באותה נימה. ה-VPP דור 1 עבר שינויים רבים מאז הוצג, כמו גם הדור הראשון של מתלה ה-i Drive של GT. אמנם כל דור חדש שהוצג מאז העלה את רמת האמינות, הקשיחות המבנית והוריד מעט משקל, אך עד שהושק נהנו עשרות אלפי משתמשים בעולם, במשך כמה שנים, מביצועים שלא היו זמינים קודם לכן.
מתלה ה-R3ACT פה להישאר. כרגע עם מארין ועם פוליגון ואולי נראה אותו בקרוב גם על מותגים אחרים. שלדת ה-Wolf Ridge שנהנית מביצועיו אינה מהקלות בשוק, אין בה מקום לכלוב בקבוק, היא יקרה וחלק טוענים שקשה להם ליהנות מהויז׳ואל שלה… אני מניח שכל הטענות האלו יקבלו מענה כלשהו בדור הבא שיוצג בעוד כמה שנים, אבל בלי קשר לעתיד כזה או אחר, למארין יש כבר עכשיו קלף מנצח ביד, שמרגיש ורוכב כמו מוצר מודרני, תחרותי ושלם.
המארין יקחו רוכב מיומן ומהיר שרכב עד היום על Trail Bike עם 5 אינץ׳ מהלך, ויעיפו אותו למקום אחר בכל ירידה עצבנית. לרוכב פחות מיומן ומוכשר, שעסוק בניסיונות מרדף עקרים אחרי מובילי החבורה (כמוני נגיד), הם יאפשרו לסגור על המובילים בכל מקטע דיווש וליהנות ממהלך של אופני אנדורו מלאים בכל ירידה. אם אתה שונא עליות וחלש בהן, המארין יתנו לך שיפור מאוד מורגש. אם אתה טוב וחזק בעליות, המארין יאפשרו לך למקסם את היתרון הזה עד תום. ה-Wolf Ridge הם אחד הזוגות הבודדים בעולם שירגישו בבית גם במסלול תחרות אנדורו ישראלית וגם במסלול תחרות EWS בינלאומית. תורידו לי מהם קילוגרם אחד ואני מוכן לקחת אותם אפילו לסיבוב סינגלים אירובי ביער בן שמן…




 

רוכבים שקראו כתבה זו קראו גם