החוויה הקרפטית- צוות we:Ride בקרפטים הרומניים

החוויה הקרפטית

טיול צוות we:Ride בהרי הקרפטים ברומניה

כתב: אריק פלדמן
צילומים: נועה לוריה, צחי אוחובסקי, אריק פלדמן





 
 


כבר יותר מעשור, אני מקפיד (או לפחות משתדל) לקחת אתנחתא קלה ממרק האופניים המקומי שאנו שוחים בו כל קיץ, ולצאת לחופשת אופניים באווירה אחרת ובעיקר בטמפ' קצת יותר נמוכה- סוג של מילוי מצברים לטובת שימור האהבה. פעם, לפני we:Ride זה היה יחסית פשוט, מחליטים מה היעד ונוסעים. אולם בשנים האחרונות הכנסתי את עצמי לצרה שזכתה לכינוי "החופשה השנתית של צוות we:Ride". תכלס הדבר האחרון שהם באמת צריכים הוא חופש, זה לא שהם נכחדים מרוב עבודה, או שחוקים מעיסוק משעמם בג'וב שהם סובלים בו- הם דיי בסדר והייתי מתחלף אם כל אחד מהם מחר... העניין עם החבורה הייחודית הזאת, (שבאופן אובייקטיבי מאוד מורכבת מהאנשים הטובים ביותר שאני מכיר),  שלרוב היא לא ניתנת לריצוי. בטח בכל הנוגע לרכיבה, בטח ובטח כאשר מדובר על חופשת רכיבה. אחרי הפיילוט המאוד מוצלח שעשינו עם אקו Adventure אשתקד בסלובניה, החלטתי שגם את החופשה הפעם תופר לנו נעם תדהר, יחד עם הצוות המעולה שלו. נעם מכיר את רובנו מעבודה משותפת של המון שנים, הוא מכיר את ההתנהלות החברתית שלנו, את אופי הרכיבה שלנו, את הגחמות הייחודיות שלנו ואת דרישות הסף הגבוהות מאוד של הצוות לחגיגה שהם עושים עלי. היה לנו מספיק זמן ומגוון יעדים עלו הפרק, רובם נפסלו בגלל בעיות טכניות ובעיות של לוחות זמנים/ עונות וכו'. למרות שנועם השקיע לא מעט מחשבה וקשרים ע"מ לייצר לנו יעד חדש וטוב, לא הייתה התכנסות ממשית.





 

















 



הקשר הרומני
ברומניה ביקרתי לראשונה כרוכב בשנת 2010. באותם ימים כתבתי במגזין "אופניים" ונועם הזמין אותי לסיקור היעד. בשיחות ביננו לפני הנסיעה, נועם תאר את המקום כבעל פוטנציאל גדול להיות יעד AM (זה עוד לפני שהאנדורו נולד...), אבל החופשה שהייתי אמור להתלוות אליה הייתה במהותה "טיולית", בעיקר בגלל הרכב הרוכבים המתוכנן. לקח לי פחות משבוע לעשות פוטש ולקבץ חבורה של רוכבי AM סמי מסוקסים ולשנות את מהות החופשה למה שהוגדר כ "פיילוט לחופשת AM בהרי הקרפטים". כבר היינו מנוסים מאוד בחופשות אופניים בחו"ל, רובן ביעדים שהוגדרו יעדי AM, אבל החופשה בקרפטים שינתה לנו לחלוטין את הפרספקטיבה לגבי חופשת אופניים. זאת הייתה חופשה מושלמת מכל הבחינות: רכיבה, תשתיות, אוכל, מתקנים ועלות. חזרנו מוקסמים ומלאי חוויות וכל שנה מאז תכננו לחזור לשם, אך העניין לא הסתייע ועל הדרך ראינו עולם... כך יצא.
חזרה לקיץ בישראל ולחופשה השנתית של צוות המגזין. בהעדר התכנסות ממשית ליעד שיתאים, ובעיות בלוחות הזמנים, שוב נזרק לאוויר היעד רומניה. מהחבורה המקורית של 2010 נותרנו הפעם רק פיטר ואני, אבל הסיפורים והחוויות של החבורה הגדולה מאז, היו מספיק חזקים על מנת לקבל הסכמה כמעט פה אחד מהצוות. ברמה האישית זכרתי שהיה מאוד כיף ב 2010 ותמיד רציתי לחזור, אבל קיוויתי שהזיכרון לא בוגד בי. בכל זאת עברו 7 שנים בהם חלו לא מעט תמורות בענף האופניים ובסגנון הרכיבה, וקיוויתי שהתמהיל הרכיבה שם יפגע בטעמה של החבורה ואני לא הולך לבזות את עצמי ולבעס את הצוות. סגירת פינות (להלן תאום ציפיות בעיקר של מז"א), מעט סירטונים מפעם ותמונות ברזולוציה נמוכה ואנחנו עומדים חבוקי ארגזי ענק, בסדר מופתי בפתח המסוע ה"שווה" בארץ, מסוע המטען החורג בנתב"ג....





 
























 
 
קבלת פנים קרפטית
הקרפטים הם החלק המזרחי של מערך הרי מרכז אירופה. הם יוצרים קשת באורך 1,500 קילומטרים ועוברים באוסטריה, צ'כיה, סלובקיה, פולין, הונגריה, אוקראינה וברומניה. הקרפטיים הרומניים מחולקים גיאוגרפית לשלושה אזורים גדולים: הקרפטים המזרחיים, הדרומיים והמערביים. כל אחד מהאזורים מאופיין בתבנית נוף ותכסית אחרת. חופשת האופניים שלנו התרכזה כולה באזור הקרפטים הדרומיים שהם המתוירים והמפותחים ביותר מבחינת תשתיות  מבין האזורים האחרים.
גשם קידם אותנו בנחיתה בבוקרשט יחד עם רוקסנה, נציגת אקו Adventure מקומית, ואחת שיודעת להמיס ליבו של רוכב אופניים צמא- עם ערמה של בירות מקומיות וסיפורי רכיבה מרתקים... אחד הדברים שזכרתי מהפעם הקודמת הוא מזג האוויר הקריר והגשום לפרקים. זה משהו שגם דאגתי לשנן לחברה במסגרת תאום הציפיות המדובר. ואכן, רומניה לא התייבשה בכל השנים האלה. הגשם הקל שקידם אותנו בלילה בשדה התעופה הפך למז"א לא ממש מקבל פנים בבוקר הראשון שלנו בחוויה הקרפטית. חדור רצון עז להוכיח לחבורה שגשם הוא לא משהו להתעכב עליו כאן בקרפטים, רמזתי ליוני שכדאי לדחוק בחבורה להתגלגל לכיוון הרכבל לפני שהם יורדים על מלאי הבירות של המלון ועושים עליי זובור.  




 




 15 ק"מ של סינגל רצוף באיבוד גובה של 1300 מ', בגשם, זה מה שהם קבלו!! לא יכולתי לבקש קבלת פנים טובה מזאת, קרפטים לתוך הפנים שלכם ועכשיו תאכלו תחת! סינגל פויאנה בראשוב הוא מיצוי מזוקק של כל מה שרוכב AM/ אנדורו חולם עליו וזאת חווית הפתיחה שלהם בחופשה. הוא מתחיל בקטע "חימום" על דרכי גראבל תלולות כבושות וסופר מהירות, ממשיך לקטע רכיבה מהיר על דרכי יער רחבות עם כמה קירות בעלייה, ונכנס לטיסה מטורפת בסינגל צר ורטוב, עתיר שורשים, גינות סלעים, סווצ'בקים איטיים ומהירים, ברמים טבעיים ודיווש מטורף על הסף האנאירובי. חלום? לא. זאת המציאות כאן בקרפטים. יוני אדלר המדריך שלנו, הוא מסוג האנשים שתמיד תרצו לפניכם, בטח בחופשה כזאת, בטח ובטח בסינגל כזה. עם יכולות חברתיות, הדרכתיות ויכולות רכיבה של אל, יוני-אל הוא המודל למדריך הרכיבה המושלם להרפתקה כזאת, ומכאן זה רק יילך וישתפר.



 

















 



עכשיו דממה, צוותwe:Ride  על הבמה!
אמנם זאת הייתה סוג של פתיחה מפורטת, אבל אפשר להירגע היא לא משקפת את מה שאתם עומדים לקרוא. ברשותכם גם הפעם לא נלאה אתכם בפרטים טכניים על כל יום ויום בחופשה, וגם נחסוך מכם את הנתונים על היחס בין עליות לירידות (העליות הפסידו בגדול...). את הבמה ניתן לחוויות האישיות של כמה מאתנו שחווים את רומניה לראשונה.


 

 


איזה מזל שנגררתי- צחי אוחובסקי
כבר הייתי בדרך להגיד לאריק שאני לא מגיע. תקופה לחוצה יחסית בעבודה ובחיים, ובכלל, כל ההייפ של זונות וקזינו לא ממש עשה לי חשק לטוס לרומניה. איזה מזל שנגררתי. חוץ מהטיסה הקצרה אך זוועתית (כן, בסופו של  דבר רוב הנוסעים לרומניה כן מחפשים זונות וקזינו ודואגים לספר על כך בקולי קולות גם בהלוך וגם בחזור), יש לי רק דברים טובים להגיד. מסלולי הרכיבה נפלאים – שילוב של סינגלים טכניים מטורפים ביער, נופי הרים עוצרי נשימה, עיירות ציוריות, וגם כמה עליות שורפות ריאות כמו שאני אוהב. האוכל בהחלט הפתיע לטובה, וכמובן רמת המחירים ההו-כה-נמוכה (סיבוב בירה ומלוחים לכולם במכולת בסוף רכיבה כ40ש"ח...). וכמובן הארגון המתוקתק של אקו Adventure בהובלת יוני-אל האחד והיחיד שמשאיר אותך חסר דאגות לחלוטין, ומאפשר להתרכז ברכיבה ובהנאה. הוסיפו לזה חבר'ה בראש שלכם (במקרה שלנו חבורת we:Ride המהירה והמצחיקה – כבר הרבה זמן לא צחקתי ככה), ורומניה היא בהחלט יעד מומלץ לחופשת רכיבה קצרה.




 















 



הרומניה שלי- נועה לוריה
הכל קרה כל כך מהר. ההחלטה להצטרף לטיול הצוות ברומניה נפלה ארבעה ימים לפני ההמראה והכניסה אותי לא רק להתרגשות של ילדה, אלא גם למרתון התארגנות והצטיידות. למרות שהשתתפתי בשנה החולפת בכמה אירועי אנדורו, רק באחד מהם זה היה על אופניים מתאימים לז'אנר ובאופן כללי – אין לי ציוד לסוג הרכיבה הזה. או ניסיון. על אופני LIV Intrigue עם 140 מ"מ שיכוך ומוט אוכף מתכוונן ועל ביגוד ומיגון של Alpinestars הצלחתי להתארגן בזמן. את הניסיון אצטרך לצבור בתנועה...
אז לא רק שהצטרפתי בתור האישה היחידה בקבוצה, נפל בחלקי להיות גם הטירונית היחידה בקרב חבורת רוכבי גרביטי מנוסים במיוחד. זה יכול להיות מקום מאד מפחיד ומשתק ולהכניס אותך לפחדים הצפויים – מה אם אני אעכב את כולם? מה אם אני אתהפך ואשבר על הק"מ הראשון ואהרוס לכולם את הטיול? מה אם ומה אם. אבל הפחד מלפספס את ההזדמנות היה גדול יותר. בחיים הקצרים האלה, נותנים לך – קחי. רצית הרפתקה? רצית אנדורו? רצית להרגיש איך זה סינגל טכני של 15 ק"מ שיורד הר שלם? יאללה, סעי, לא לשאול שאלות.
בסופו של יום הבנתי שזה יהיה יותר מחנה אימונים מחופשה. ידעתי שיהיה קשה ומאתגר, אבל לא יכולתי לנחש כמה כיף זה יהיה.




 























בבוקר היום הראשון עלינו ברכבל ממזג אוויר גשמומי וקריר בעיירה אל ערפל וקור כלבים אמיתי בפסגת ההר. הגוף קפוא, אני עוד לא מכירה את האופנים ועדשות המשקפיים מתמלאות אדים ונתזי בוץ. נכנסים לסינגל והוא רטוב וחלקלק. וזרוע שורשים... הדבר המפחיד והבלתי עביר הזה. אני לא יודעת איך רוכבים על שורשים. רוכבת בזהירות על הברקס ויורדת המון מהאופנים לעקוף קטעים טכניים. בהפסקה קלה לאיחוד הטור ביקשתי טיפ מנימי וקיבלתי את "ווסתי מהירות לפני, שחררי נשימה, קו ישר ואל תגעי בברקס". היתה לי כאן צומת החלטה: יכולתי להמשיך לרכוב כמו שאני יודעת ויכולתי להחליט שאני מנסה. נושמת, משחררת ומנסה. אז ניסיתי...
מכאן ואילך כל הרכיבות בטיול עמדו בסימן עקומת למידה תלולה ויפה. ככל שניסיתי יותר, הצלחתי יותר. ככל שהצלחתי, קיבלתי יותר ביטחון, רכבתי יותר מהר והיה לי יותר כיף. ואם זה נשמע כאילו אני עפה על עצמי – אז כן, חברות. זה בדיוק זה. בסוף היום הזה אמרתי לאריק עורכנו שזה היה יום הרכיבה הכי משמעותי שהיה לי ב-20 שנה האחרונות. למדתי כל כך הרבה - וקיבלתי תיאבון אדיר לעוד.
מכאן ואילך, באופן עקרוני לא אמרתי "לא" לכלום. רק "כן": עוד ראן? כן, בטח. לעלות למלון ברכיבה במקום במיניבוס? חיובי.. לנסות גם את הירידה המפחידה הזו? אוקיי. מרק קיבה? איכס! איכס?... נהפוכו. בירה שלישית? עוד שלוק ג'וני ווקר מהפלסק של פיטר? דאם יה. וכו' וכו'.
הימים היו כל כך אינטנסיביים, שנפלתי כל יום למיטה עם גוף כואב כאילו סיימתי סטייג' באפיק ישראל. ביום השני, הוא היום שבסופו נתקלנו חזיתית בשולחן עמוס גבינות, נקניקים, בירות ו-2 בקבוקי צוויקה שחוסלו בזריזות, גם סבלתי מכאבי בטן, בריחת שתן והתכווצויות עזות בשרירי הלסת בגלל צחוק רצוף במשך כמה שעות. כמה שטויות וצחוקים מסוגלת להפיק חבורת רוכבים מבסוטה? די הרבה, מסתבר.
הבטחתי לספר על השד המגדרי, אבל האמת היא שזה היה סתם טיזר. השד נשאר בקופסה ולשמחתי הרבה לא קיבלתי יחס מיוחד על היותי אישה. גם זה היה כיף מאד (תודה, צוות).
רומניה עשתה לי טוב – ועוד לא דיברנו על הנופים הנהדרים והאנשים הטובים, האוכל הטעים וכל המסביב. בעיניי זה יעד נפלא – ולא רק לחופשת רכבלים וירידות. מקווה מאד לחזור לשם מתישהו...





 























 
 
פר, הופתעתי- שחר מיליס
כבר פעם שניה שהצוות נוסע לחופשה במסווה סיקור עיתונאי עם אקו Adventure. וגם הפעם כשנבחר יעד הנסיעה, התחושה הראשונה היא מעין החמצה שהשנה לא ניסע לאיטליה או ספרד, לא נקרע את יעדי האנדורו הידועים, ונחמיץ מסלולים שטובי הרוכבים התחרו עליהם. מה יש בכלל ברומניה חוץ מקזינו וישראלים שיכורים? 
אבל, בניגוד לתחושה הראשונית, גם הפעם זכינו לחוות חוויה מדהימה. עם נופים עוצרי נשימה, סינגלים מגוונים ותכנון יומי שתאם את הרצונות והציפיות שלנו. הדרכה מעולה, אוכל טוב והרבה חוויות שיישארו איתנו עוד שנים רבות אפילו אם כל ספריית גוגל פוטו תתפזר בעננים (חס וחלילה לא עלינו). עם מזג האוויר המושלם, הוצאות המחייה הנמוכות (חצי ליטר בירה ב 3 שקלים בערך), אווירת החופש, הארגון המופתי והעדר תקלות ופציעות של הקבוצה כולה, אפשר לסכם במילה אחת: מושלם!





 






 עזוב אותי משוויץ, תן לי עוד מהרומניה הזאת- נימי כהן
הפעם האחרונה שטסתי לחו״ל לחופשת אופניים אמיתית, כזו שלא כרוכה בעבודה, עם מי שאני רוצה, מתי שאני רוצה ולאן שאני רוצה, הייתה לפני שלוש שנים בדיוק. לשרוט אופניים כמוני, שמלאכתו היא גם תחביבו, זה way too much זמן…
כמה ימים לפני הטיסה לרומניה שמתי לב לעובדה שמאחורי לפחות 20 טיסות עם אופניים לרחבי העולם, מעולם לא טסתי לחופשה שאורגנה על ידי חברת תיירות כמו אקו Adventure. או שטסתי לתחרות רב-יומית, או לאירוע עיתונאים, או לאתר דאונהיל מוסדר, בכל אופן, טרם הספיקותי.
אז השאפו הראשון שלי הולך ל אקו Adventure ובייחוד לענת, אשת המנהלות בארץ, ליוני המדריך המוביל בטיול שהוא פשוט אל, ולכן נקרא לו מעכשיו יוני-אל ולויקטור המדריך הרומני שאיסף אותנו בכל יום.
תראו, אני טיפוס מפונק, שאוהב חוויה מקסימלית במאמץ אישי מינימלי. כבר בטיול אחרי צבא, שילמתי כסף לחברת תיירות שלא היה בה שלטים בעברית ומחירים לישראלים, כדי שמקומיים יסחבו לי את הציוד, יקימו ויקפלו לי את האוהל ויבשלו לי ארוחות בוקר וערב בדרך למאצ׳ו פיצ׳ו. הם סחבו לי את התרמיל, ואני, הישראלי היחידי, סחבתי מצלמה בלבד והלכתי יד ביד עם טרודי והילדה הנורווגיות. מתחברים לזה? יופי.
אז הדבר האחרון שעשיתי לבדי בטיול לרומניה היה להעמיס את האופניים בטרמינל הישראלי. מהנחיתה בשדה התעופה ברומניה ועד לחזרה אליו כמה ימים לאחר מכן לא דאגנו לכלום. נציגת אקו מחכה בשדה התעופה, מובילה למיניבוס, לנהג, לעגלה, קונה חטיפים ושתייה בדרך, נותנת לכל אחד מפתח לחדר במלון. ככה זה התחיל וככה זה המשיך. יוני מוביל, ויקטור מאסף. מגיעים לרכבל, נכנסים לתור ועולים למעלה. ״מישהו״ כבר דאג ללכת ולשלם. לא מסתבכים בניווט. מתים לבירה? יוני מסביר לנו איפה לחתוך מהרכיבה לקיוסק שיופיע בעוד שלוש… שתיים… אחת… ואז יוני דואג להשקות את כולם. מה שמוביל אותי לדבר רגע על רומניה.




 


















 
לא הכרתי את רומניה טרום טיול הרכיבה הקרפטי שלנו.
החברה הראשונה שלי בתיכון הייתה רומנייה אצילית, כך שידעתי להגיד לרבדרה, אבל זהו בערך. והנה, מסיימים רכיבה. 16 אנשים. בקיוסק מקומי. כל אחד יוצא/ת עם בקבוק בירה, אני עם שניים. על זה זורקים נקניק אחד פרוס דק דק וכמה חטיפי צ׳יפס. החשבון נשק ל-80 שקלים מלמטה. אתם קולטים???
הלאה. ההרים עצמם. הסיבה שלשמה התכנסנו שם. הרים עצומים עם שלג עד. הייתי באוסטריה, ובשווייץ הייתי מספר פעמים, ולרומניה טבע אדיר, מלא הוד, עוצמה והיקף בדיוק כמו במדינות האלו. רק יחסי הציבור שלו פחות טובים…
והרומנים? איפשהו בשליש הדרך בין הישראלים לשוויצרים. ולי זה בא טוב. לא קפוצי תחת כמו ההם ממלכת השוקולד, שעוני האיכות והעמידה בזמנים, אבל גם לא לבנטינים כמונו. בהחלט רואים שזו מדינה שבילתה מאחורי מסך הברזל די הרבה שנים ולא כל כך מזמן, אבל בשביל ישראלי זה לאו דווקא רע. רק הפריע לי שהם מכבים סיגריות על הרצפה/קרקע/טבע בכל מקום.
הסינגלים היו מהממים. הרבה מצוות המגזין הגיעו עם אופני שבילים עם מהלך של 130-140 מ״מ וגלגלי 27.5 אינץ׳, ולפני שפגשנו את ההר חששתי שהמארין עם הגלגלים הגדולים ו-160 מ״מ מהלך יהיו overshoot לרכיבות ברומניה, אבל יצא שפגעתי בול, והם הצילו אותי מספר פעמים. בכל יום היה לנו המון טיפוס, חלקו טכני ומפרך, לצד ירידות טכניות ותלולות מאוד. מאז הושקה מערכת האיגל לא נזקקתי להילוך הקל שלה כמו ברומניה, ומאז הביקור בוויסלר 2008 לא ירדתי דברים תלולים, ולא רכבתי בסינגל אחד ארוך ומתמשך כמו שיצא לי בטיול הזה. תענוג אמיתי.



 

















 



מה עוד? המסביב כמובן.
יוני-אל הוא שילוב מהמם של רוגע, ניסיון של שנים ויבשות, יכולות רכיבה פנומנליות על האופניים הכי פחות מרשימים בחבורה ואישיות חברתית מהמעלה הראשונה. נכס לכל חברה, ארגון או אישה לצורך העניין. תיסלם יסמין!
ויקטור המקומי הוא חתיכת דמות, ראה ושמע הכל, רוכב אופנועים ואופניים שנים, מקומי חייכן שדי פיתח והמציא פה את אתרי הרכיבה. הוא מוכר ואהוד בכל אתר רכיבה ובכל מסעדה. דובר אנגלית מעולה ומלא חיוכים וסיפורים. הסינרגיה בינו לבין יוני מעולה, אך הם ביחד רק עם חבורות גדולות.
החבורה האקלקטית של we:Ride ואריק אוהבת רכיבה חזקה ואת החיים הטובים. אתמצת את החוויה האנושית בסיפורון אחד. אני ועוד כמה היפסטרי אופניים הבאנו את פלאסק הנירוסטה המפונפן שלנו. סבבה. אז העברנו בין החבר׳ה, התפלמסנו אם צריך לשים בו וויסקי פשוט או פלצני, אבל כמו כל פלאסק סטנדרטי הוא נמוג מהר מאוד. פיטר, זה שמעצב את המגזין, אתם יודעים, פשוט בא עם בקבוק בלנטיינס קטן של חצי ליטר מפלסטיק. קודם כל כשאתה ״מארח״ עם בקבוק כזה במהלך רכיבה, זה הרבה יותר רחב לב ומשמעותי. חוצמזה הוא הביא מהדיוטי פרי בקבוק ג׳וני אדום והקפיד לצאת בכל בוקר עם פלאסק הפלסטיק מלא לגמרי. המקצועיות הזאת המשיכה בהוראות ההפעלה שלו: לקחת שלוקונים קטנטנים בלבד, לא להגזים בלגימה, אבל ללגום בכל עצירה… מעין מיקרו דוזיניג ששומר עליך מחויך, אבל בפוקוס רכיבה ושליטה לאורך כל היום. מקצוען.



 



























עוד נקודות ראויות לציון הם שני סוגי השיכר המקומי, הצויקה והשני, שאני כבר לא זוכר איך קוראים לו, אבל הוא אותו דבר רק לא משזיפים. לצויקה הזו, שיכר שזיפים אלכוהולי מאוד, עקומת לימוד תלולה. את השוט הראשון ממש קשה לשתות, כי הוא כל כך חריף שאדי האלכוהול שעולים מהכוס צורבים לך את העפעפיים והנחיריים. אז אתה נותן אותו בכמה לגימות. החך שנשרף מתרגל לטעם, והמוח יוצא להפסקה קלה. אז השוט השני כבר יורד בקלות, ומשם זה מדרון חלקלק. השמועות והתמונות אומרות שבאיזה פארק חבלים מקומי, טסתי על אומגה גבוהה בין עצים, צרחתי ״תודה נועם״ ועשיתי תנועות מגונות עם הידיים. למטה היו עשרות תלמידי בית ספר יסודי בטיול… יכול להיות שזה קרה. לא זוכר.
הרומנים ההרריים, קרי הקרפטים, הם אנשים קשוחים אך חמימים, שכנראה בילו חורפים קשים ובודדים בבית אבן עם בקבוק צויקה ואיזו עז או שתיים. בכל אופן, הם מגישים ליד השיכר הזה גבינות מוזרות שהן למעשה שומן או נקניקים מוזרים שהם למעשה שומן. תענוג פליאו עילאי, לפני המיתוג מחדש שלו מהשנים האחרונות.
אהבתי מאוד את הארוחה החגיגית לפני שעזבנו ב-Sergiana Restaurant. זו הייתה הילולה שלא אשכח עוד הרבה זמן והחבר׳ה שם יודעים לתת כבוד לבשר. צמחוניים? מה השאלה? הרומנים לא סגורים על זה…
המסעדה שייכת למשפחה שבבעלותה כמה מסעדות בשריות ברחבי המדינה, כולן מקבלות את הבשר מהחווה המשפחתית שמגדלת בקר, ומרשת החנויות שלהם שמוכרת ״מיני בשרים״.
בבוקר המחרת, טרום הטיסה בחזרה לציון הלוהטת, הלכנו לדליקטסן הבשרי שצמוד למסעדה, ויצאתי משם עם שתי שקיות כבדות מאוד, שהחזיקו בארץ כשבועיים אירוח של שתיינים, וזה עלה לי קצת פחות מ-120 שקלים… מטורף. מדקתלון, אתר עלייה לרגל שאני שומע עליו שנים, יצאתי דווקא די מאוכזב.
אז חברים יקרים, עשו לכם טובה ענקית ותכננו כבר היום את חופשת הרכיבה הבאה שלכם. רק תדאגו שהיא תהיה ביולי/אוגוסט, כי זה זמן מעולה לא להיות פה, ושהיא תהיה ביעד איכותי לפחות כמו הקרפטים.
אריק, מה היעד הבא?
Noroc!!!
 


 



















סוף דבר
מציאת מעטפת שבה יש איזון הגיוני בין לוגיסטיקה יעילה עם כמות טיפוסים סבירה לבין האפשרות לרדת סינגלים טכניים ארוכים, הוא כלל לא טריוויאלית. הסימביוזה בקרפטים בין תכסית מדהימה, נופים עוצרי נשימה, תשתית לוגיסטית מעולה של אקו Adventure, תנאי שהות נוחים, זולים וטעימים ובעיקר הדרכה והובלה מעולים הפכו את חופשת הצוות שלנו למושלמת. ברמה האישית כל החששות שלי התבדו, הפעם השנייה בקרפטים עלתה על הפעם הראשונה וכמו שזה מרגיש עכשיו, כנראה תהיה גם פעם שלישית. תודה ענקית לנעם תדהר, לצוות אקו Adventure, לויקטור וליוני אדלר שהצליחו גם הפעם לעמוד במשימה הלא פשוטה של ריצוי צוות we:Ride ולהציל אותי מלינץ'.
 

ב 7.9.17 אקו אדוונצ'ר מוציאים חופשת אנדורו זהה לשלנו. כולל הובלה והדרכה ע"י יוני(אל) אדלר, כאמור ה-מדריך לחופשה הזאת. תכלס אם היה נשאר עוד תקציב,יש מצב שהינו טסים שוב. כל הפרטים כאן