אומת המפמפמים- שגעון הפאמפטרקים הישראלי

שגעון הפאמפטרקים הישראלי
 
צילום: עז הרים תשתיות רכיבה



 
 


זה לא היה כל כך מזמן, ממש לפני שנים ספורות, שרובנו עוד לא היכרנו את המושג ״פאמפטרק״ ולא ידענו שאפשר לרכוב בסיבובים במגרש קטנטן - ועוד ליהנות מזה. כמה שנים קדימה וכמעט לכולנו יש לפחות פאמפטרק אחד במרחק נסיעה סביר מהבית. נדמה כאילו ישראל הפכה למעצמת פאמפטרקים, עם עשרות רבות של מתקנים בפריסה ארצית, עם קצב בניה שרק הולך וגובר.  אפשר לומר כמעט בביטחון, שיחסית למדינות אחרות, בהן תרבות הרכיבה וותיקה ומפותחת בהרבה משלנו, אנחנו סוג של תופעה.
 
אז מה בעצם קרה פה? הפנינו את השאלה למי שמכיר היטב את התחום ומשחק תפקיד מרכזי בתנופת הבנייה הזו, בועז גורן מחברת עז הרים – תשתיות רכיבה. עז הרים אחראית ל-30 מהפאמפטרקים שנבנו עד כה ונמצאת בתהליכי בנייה של כעשרה נוספים. בועז מסביר שבניגוד למדינות אחרות באירופה, צפון אמריקה ואוסטרליה, בהן ניתן למצוא את הפאמפטרקים בחצרות של אנשים פרטיים או בפארקי רכיבה מסחריים, בישראל הרוב המכריע של הפאמפטרקים נבנה מכספי ציבור במימון הרשויות.
איך בעצם קרה ״הקסם״ הזה? לפני מספר שנים נבנו כמה מתקני פאמפטרק מתקציב קרן המתקנים של הטוטו (״תוכנית ווינר לקהילה״) כניסיון לראות אם המתקן הזה יתפוס או לא. לאור ההצלחה ביישובים בהם נבנו נוצר ביקוש אצל רשויות נוספות ש״ראו כי טוב״. כתוצאה מהביקוש, הפאמפטרק נכנס לרשימת המתקנים שבנייתם נתמכת ע״י קרן הטוטו ולמעשה היום כל עירייה, מועצה מקומית או אזורית יכולה לפנות ולקבל סיוע במימון בניית מתקן כזה. זה תהליך פנטסטי שבו המדינה הכירה באיכות ובאפקטיביות של המתקן ונענתה לביקוש מהשטח.
״כשבנינו בפארק מעיין חרוד את הפאמפטרק הראשון שלנו, עבור מ״א גלבוע והרט״ג, זה היה חלק מחזון: ליצור פארק אופנים נגיש ופתוח לקהל הרחב, שהוא שווה ערך למגרש ספורט תקני כמו שיש כמעט בכל יישוב בישראל – כדורסל, טניס וכו׳. זו תפיסה וחזון שלא היו קיימים קודם - לא בארץ ולא בעולם. את הפאמפטרק לא אנחנו המצאנו, אבל כן סייענו לפתח סטנדרט שכיום מוכר בכל הארץ – מסלול איכותי סלול באספלט או בטון, מוקף בדשא, שהוא חלק ממגרש משחקים או שטח ציבורי נגיש אחר. והסטנדרט הזה אכן השתרש כאן והפך למשהו מאד ייחודי לישראל.
 היום המגמה היא באמת בנייה של מגרשי פאמפטרק ״בכל יישוב״ והם נראים לא רק בעיריות גדולות אלא גם במושבים, קיבוצים, מועצות מקומיות מהמגזר הערבי, הדרוזי ועוד. 
 
כיוצא דופן כדאי לציין את הפאמפטרק החדש שנחנך לא מזמן בבית לחם הגלילית. הוא נבנה מכספי תרומות להנצחת זכרו של נער שנולד ביישוב, אהב אופנים ורכיבה ונפטר בגיל צעיר. כאן התגייסו המשפחה, חברים וגופים שונים ומימנו מתקן שמשמש את קהילת היישוב והסביבה.



 
 


למה דווקא הפאמפטרק הצליח בהיבט הזה?
בועז: ״לפני הכל, הפאמפטרק הוא מתקן שמתאים לכל הרמות ולכן הוא יכול להצליח בכל יישוב. הוא מייצג קונספט רכיבה אסתטי, עגול ויפה שמשלב משחק כיפי עם אימון כושר ופיתוח כוח וקואורדינציה. האופציה של מגרש ביישוב או בפארק מאפשרת לרוכבים להגיע בשעות נעימות יותר בקיץ, ליהנות מתאורה בערב, יש ברזייה וחנייה קרובה – הכל בעצם מותאם ומתוכנן לפעילות הזו. מעל הכל, הפאמפטרק הוא מגנט לילדים, שפשוט מתים עליו. ולמי שאינו רוכב, זה פותח דלת לעולם הרכיבה ולענף האופניים. העובדה שזה נוגע בכל כך הרבה פרמטרים ביחד מביא ערך גבוה מאד: לרוב ביישוב שישימו בו פאמפטרק זה בהכרח מחולל משהו חיובי וילד שגדל ביישוב שיש בו פאמפטרק מקבל ערך מוסף משמעותי – ספורטיבי, חברתי, קהילתי״.
 
איזה פידבקים מגיעים מהשטח?
אני שומע פידבקים מהמון רוכבים, שמאד מרוצים שיש להם פאמפטרק ליד הבית. הורים שמספרים שהילדים לא יורדים מהפאמפטרק ועוד. לצד הרוכבים החובבניים, מגיעים הרבה פידבקים מרוכבים מקצוענים, שממש מתאמנים באופן קבוע, לוקחים את הרכיבה שלהם ״לקצה״ ומוציאים מהמסלול דברים יפהפיים. אנחנו בקשר עם לא מעט רוכבים שנחשבים למובילים בענף בארץ ושמרבים להדריך על הפאמפטרקים שלנו ולבצע אימוני רכיבה איכותיים: קבוצת גו-רייד של גל חסון, אדווה גלבוע שמאמנת את קבוצת הילדים של Sporteam בפאמטרק בבית לחם ועוד.
בנוסף, בגלל תפוצתם הרחבה הפאמפטרקים הם פלטפורמה לכל מיני אירועים, סדנאות והדרכות שמדריכים מקיימים ומשתמשים בזה לשפר רכיבה לרוכבים.
בפאמפטרק של אריאל התקיימה לאחרונה תחרות רשמית, גדולה וצבעונית והיוותה את יירית הפתיחה לליגת תחרויות שתתקיים בכל הארץ – שווה לעקוב ולהתעדכן!



 
 
 
האבולוציה של הפאמפטרק
הפאמפטרקים החדשים לא ממש דומים למה שראינו בתחילת הדרך. בועז מסכים שיש למידה ובעקבותיה אבולוציה והתפתחות: ״איכות המוצר משתפרת כל הזמן וזה מתבטא בפאמפטרקים שעשויים היום מחומרים יותר עמידים, מה שמקטין את התחזוקה וחוסך עלויות ללקוח המזמין. זה משהו שאנחנו מתעסקים איתו כל הזמן ואפשר לראות התקדמות ושיפור. לדוגמה, התחלנו עם פאמפטרקים מאדמה, עברנו למצעים מיוצבים, לאספלט וכיום אנחנו בונים את הפאמפטרקים מבטון. גם מבחינת העיצוב של המסלול עצמו למדנו לשכלל את המוצר, את הבטיחות, האחיזה והגיאומטריה של המסלול, כך שיהיה ברמה הנכונה לקהל היעד – יש מסלולים פשוטים יותר, למתחילים, בהם הגיאומטריה מקדמת לימוד מהיר אצל רוכבים חסרי ניסיון, ויש מסלולים שמראש מכוונים לרוכבים מיומנים יותר. בדרך כלל, האתגר הוא לייצר מסלול שעונה על הצרכים של כולם ומתאים לרוכבים מכל הרמות והסגנונות. בפאמפטרקים החדשים יותר של עז הרים יש כמעט תמיד איזשהו אלמנט של קפיצה (טייבל, דאבל או שניהם), מה שלא היה בעבר. אנחנו מנסים לפתח גם את הכיוון המקצועני יותר, אבל עושים את האבולוציה הזו בצעדים קטנים ובטוחים ושומרים שלא יצא משליטה ומתכנון נכונים.
 
עושה רושם שבין אם אתם הורים לילדים על בימבות או רוכבי קפיצות טעוני אדרנלין, יש לכם מה לחפש באחד המתקנים ב" אומת הפאמפרק", שעכשיו באמת ניתן לומר - ״הסמוכים למקום מגוריכם״



 

רוכבים שקראו כתבה זו קראו גם