ויהי כחום היום.... צפון מדבר יהודה בקיץ

ויהי כחום היום....  

צפון מדבר יהודה בקיץ

כתב וצילם: מאור דרור



 



כן חברים זו לא טעות, מדבר יהודה כאן גם בקיץ. איך זה יכול להיות? מישהו בטוח החליק על הראש
או לפחות חטף מכת שמש רצינית... המממ אז זהו ... שכן ... אבל באורח פלא הוא שרד והוא כאן לספר לכם מקצת החוויות
 
אז על מנת שבכלל נתחיל לחשוב על האפשרות שנמצא את עצמנו משוטטים במדבר יהודה ביולי אוגוסט אנחנו צריכים לזכור דבר קטן... רוב רובם של המסלולים הרציניים נגמרים במפלס ים המלח, אבל רוב רובם של המסלולים ייקחו אותנו להרים בגובה שנושק ל500 מ' ואף יותר... ושם למעלה בשעת בוקר שפויה בהחלט נושבת רוח קלילה ונעימה.
אז הנוסחה היא פשוטה: יוצאים די מוקדם, מסיימים את העליות המשמעותיות עד 08:00 ומשם נשאר רק לגלוש על איזה נאקב יפיפה עם נוף אלוהי ... פשוט לא?
 
הבטחתי לעצמי שאני לא מנסה לשכנע אף אחד לבא למדבר בקיץ במקום לרכב בבן שמן... אז הבטחתי... אז מה. מי שלא שכשך גלגליו במימי עין קלט האגדי באמצע יולי...  איך אני יתחיל לתאר חוויה כזו בכלל?
מי שלא עמד בראש קרן אל חג'ר בשבע בבוקר עם חולצה רטובה והתענג על הרוח הקלילה...
צריך להיות שם בשביל להבין .....  
שלא תבינו לא נכון, חם, כן חם מאד, אפילו מסוכן בהחלט כשלא נוהגים בזהירות ובחכמה אבל זה נכון לגבי כל מקום בקיץ, גם במדבר אבל לא רק.
 
יש חדש במונטר
טוב בואו נדבר פרקטי... אני לא אוהב להתעסק במה אני לא יכול לעשות, אני מתעסק רק במה כן. אולי בזכות זה מצאתי את עצמי על המונטר לאחרונה בשבע בבוקר, מסדיר נשימה ברוח הקלילה לקראת גלישה מזרחה להרפתקה חדשה...
שמתם לב לכמה דברים לא הגיוניים במשפט אחד?  מונטר ביולי? רוח קלילה? הרפתקאות חדשות?  מה כבר יכול להיות כל כך מעניין בהר ההו כה מוכר ועוד במזג האכזר?
יצאנו בשישי בלי מסלול או קובץ מוכן, היעד הוא חקירות במזרח המונטר, כמה נאקבים במפות כבר הפכו לצירי 4X4 ואנחנו גולשים כמה מאות מטרים וחוזרים למעלה לתפוס שלוחה נוספת... כבר היינו כאן והיינו שם המרחב מוכר מאד... לפני כמה שבועות עשינו סיור מקדים מלמטה וסימנו לעצמנו את הנאקבים שיורדים לבקעת הורקניה, עכשיו באנו למצוא את הכניסות ולהתחיל לתפור את הרפתקאות.
עוד שלוחה מאכזבת ועוד אחת... ואז נפל האסימון... נחל קומראן מתחיל ממש כאן, הסוכר עובר ממש מעליו והוא מחביא בתוכו מקום נהדר שמזמן מזמן סומן כיעד למחקר.




 
 
          
 
 


תחילתה של הרפתקה חדשה
שתי דקות עם הטונאב והנה אנחנו מושכים לקומראן, מקבלים את פנינו בברכה משטחי סלע נהדרים שמאפשרים לעשות עם האופניים ככל העולה על רוחנו, אחיזה פנומנלית והאדרנלין כבר בשמיים. מהירות זה לא שם המשחק אבל בחירת קוים היא אומנות בפני עצמה, שטח לא מוכר ומי יודע אם ומתי רכב כאן מישהו לפנינו.... גולשים במורד הקומראן עוקפים מפל ועוד אחד...  שטח טכני קשה, אבל לאט לאט אנחנו מפנימים שיש כאן משהו...  חתיכת משהו.
על המפה מופיע שם "הלאורה של ירמיהו" ... כבר עצרנו פעם לתצפת על הלאורה ככה על הדרך ... תמיד היא על הדרך אבל הפעם ...בום!
אנחנו נכנסים עמוק לתוך הנחל ומגיעים לנקודת החלטה – המצוק הדרומי או הצפוני? בשניהם הסיכוי שנמצא את עצמנו הולכים ברגל עם אופניים על הגב.... זה חלק מהחבילה באלתורים כאלה.
יש לנו 350 מ' ירידות לפנינו על פני מקטע קצר באורך 3 ק"מ, במושגים של מדבר זה אומר חתיכת דוך רציני... אם יש שם שביל אז מצאנו יהלום ואם אין....  נצטרך לקנות נעלי רכיבה חדשות.
עובדה לא חשובה קטנה.... מאחורי כל מסלול מדברי איכותי יש כמה וכמה הרפתקאות פחות מוצלחות... עם הזמן לומדים ליהנות גם מטיפוס רגלי דוך על מצוק.
נחזור לנחל, מניחים את האופניים ומתקדמים קצת רגלית על שפת המצוק הצפוני, התוואי נראה יותר שפוי. לאט לאט מתחילים לראות שיש שבילונים שמתחברים מערוצים קטנים מצפון ויש קוי התקדמות לא רעים בכלל... קדימה על האופניים, לאט ובזהירות בתוואי הקשה נכנסים עוד ועוד לעומק הערוץ.
הלאורה היא מתחם הפרוס לאורך הקומראן העליון, עשרות כוכים ומערות קטנות שימשו נזירים להתבודדות וניכר שהמתחם היה מלא חיים. הריסות של מבנים מרשימים, בסיס של מגדל או בור מים גדול, קשת נפולה ושבילים קטנים מתפתלים במעלה ובמורד המצוק הצפוני... יותר קשה לרכב, השבילים מוזנחים מאד אבל דווקא הקצב האיטי עוזר לנו לעבד את המראות ולחוות את המקום.
כמה וכמה פעמים שהסקרנות גוברת, שוב מנחים את האופניים ומטפסים לכאן או לשם... מקום מושך ומסקרן, טופוגרפיה קיצונית ונוף שלא מהעולם הזה...  ספק צעידה ספק רכיבה על מצוק מרשים ושביל ברוחב חצי מטר... מזכיר את המרסבא... מאד.
אבל כאן השבילים העתיקים כבר שנים רבות שלא בשימוש, גם לא של הרועים והעדרים המקומיים וזה סימן לא טוב...  עובדה לא חשובה קטנה נוספת ...  במדבר, על שביל טוב יש גללים ועקבות של עדרים או חיות בר... 
ואנחנו כבר בעומק הערוץ, על שבילים די טובים בסך הכל אבל כבר לא רואים גללים ועקבות... ומשהו קטן במאחורה של הראש קצת מציק... אבל רק קצת.
ממשיכים עוד ולפנינו נגלה מדרון עצום ותלול ... ..הוולי שיט...  אבל במרכזו באופן מדהים מזהים בקלות את הזיגזוגים המוכרים מאד של אבות אבותיהם ואבות אבותינו ... ראינו את השביל הזה בדיוק במצודת דגון וגם במצודת הורקניה הסמוכה. הירידה המזוגזגת להפליא גם מדורדרת היטב וקשה לרדת בה...  כמה דקות קצרות והופ אנחנו כבר מתחילים להישפך עם הקומראן לבקעת הורקניה. הלאורה כולה 2-3 ק"מ אבל מקפלים בתוכם כל כך הרבה סיפורים וחוויות, כל כך הרבה היסטוריה...  
למי שמחפש את הULTIMATE FLOW  ... שיסע למורזין ואני בטוח שהוא מאד ייהנה, אבל למי שמחפש חוויה תלת ממדית נהדרת, שכן, האפניים במרכזה בהחלט אבל על הדרך הרפתקאה ומקום שלא כל יום פוגשים, אז נמליץ בחום (ברור בחום, זה יולי לא שכחנו) לבקר בלאורה של ירמיהו ששוכנת בחמוקי הקומראן...


 
 
 
 
ליידיס אנד ג'נטלמן... 
ועכשיו נקדיש קצת זמן לכרישי האנדורו המסוקסים...  זה מה שיפה במדבר, יש מקום לכולם כולם כולם! חלאס היסטוריה הגיע זמן ההיסטריה
הפעם נרחיק קצת דרומה לערד –יממלח, משבצת מופלאה שמקבצת בתוכה כמה מסלולים מהמשובחים שיש בארצנו הקטנטונת...  את סינגל יעלים - בוקק הקולח ואת שביל הגמל האדום שהוא בהחלט מאבי אבות המסלולים במדבר יהודה
אבל בשביל אלו לא צריך יותר ממפה סבירה וקצת טכניקה... לא על אלו באנו לספר הפעם
במדבר יהודה, כל מאלתר מתחיל, מהר מאד לומד שהרכסים מעניינים ומאתגרים ובדרך כלל מאד רכיבים. רובם גם איך שהוא ימשכו לאיזה שלוחה עם סכין ... זה גם מה שעבר לי בראש כשגיא כנען הזמין לשיטוט בהר פרסה וגבעות געש. בחינה קצרה של הקובץ על המפה מראה קו רכס חביב שמושך ממערב למזרח ויורד ויורד ויורד... נראה מעניין בהחלט
בימי חיי הקצרים הייתי על כמה שלוחות וכמה סכינים... אולי קצת יותר מכמה למען האמת... עם יד על הלב, שום דבר לא הכין אותי לדבר הזה.
המסלול, יכול להיות ארוך ויכול להיות קצר ואם לא נתעקש אפשר לתפור אותו ללא שום עליות משמעותיות מידי...  מישהו אמר מסלול מדבר- קיץ?? כן בהחלט!
היעד גבעות שעט, הדרך לשם.. אפשר בדוך על סינגל יעלים בוקק או מראש זוהר ואפשר בסיבוב גיבורים על נחל מנחם, הסיבוב של מנחם פחות מתאים לקיץ ולא נתמקד בו הפעם, הדוך המומלץ יוצא מהמנחת בערד ואחרי קטע מנהלתי קצר מגיע לתצפית הנהדרת של ראש זוהר, ירידה תלולה לחימום מנועים ואנחנו כבר עמוק בשטח חוצים את הכביש בצומת חתרורים וכובשים את הר פרסה... משם ההמשך הטבעי לגבעות שעט. הגבעות עצמן אפ&דאון קצת לכאן קצת לשם קטע חביב בהחלט שכל מטרתו להעלות קצת את הדופק לקראת הבאות...
כמה פעמים רכבתם על סכין במדבר? נגיד שלא מעט...  כמה פעמים רכבתם על סכין מגניבה מאד? קרה בהחלט כמה פעמים...   כמה פעמים רכבתם על סכין במדבר והמד-דופק התחיל לשיר הללויה בפול ווליום?




 



 נעים מאד חברים וחברות...  תכירו את הסכין המהוללת של גבעות שעט ... היא רעה אפילו רעה מאד, ראיתי כמה רוכבים טובים עומדים שם למעלה ומאד מהססים... מרווח טעות אפס עגול, קו צר ומאד ברור... או שאתה לוקח בגדול או שתעשה פיפי במכנסיים
לא צריך פולפייס ולא צריך 160 מ"מ, כן צריך אופי... ריכוז מוחלט ו... שההוא לפניך לא יפקשש ויוריד רגל או יחטוף ברכיים קרות ... סכין שהיא ללא צל של ספק אבן דרך, יש את הרכיבות שעשינו עד הסכין של שעט ויש את אלו של אחרי... התמונה כאן למעלה זה רק הטיזר, בשביל הדבר האמיתי תצטרכו לגרד את עצמכם לערד
לאחר שירדנו ונשמנו ונרגענו ... מחכה לנו אחד הלגים הכי אכזריים שיש למדבר יהודה בתפריט... מעלה זרון הידוע לשמצה משמר את מפלס האדרנלין על מקסימום וטורק אותנו חזק חזק למטה... האצבעות יכאבו, הברקסים יצרחו הצמיגים יעלו עשן...  הבולמים יעבדו כמו שלא עבדו מעולם
והאושר הוי האושר...  
חשוב: אם כבר הזכרנו קודם את הצל והספק.... זה אמנם מסלול קצר אבל בהחלט מועד לפורענות, כמו בהרבה רכיבות מדבר, מי שיגיע עם צמיג עדין יאכל אותה ומי שלא יודע לבחור קוים בזרון... המעביר האחורי שלו יאכל אותה , צל כמובן שאין בשום נקודה במסלול... ומי שיש לו ספק שישאר במזגן
קובץ ניווט כאן




 
                  

 
בקובץ הגרסה הקיצית של ראש זוהר – שעט – זרון , 30 ק"מ של כיף ... 400 טיפוס מצטבר, אבל כבר הבנו מזמן שמספרים במדבר זה פשוט לא מעניין
יש הרבה סיפורי עם על מסלולים מיוחדים שנבנים וצומחים עם השנים זה כיף גדול לקחת יהלומים כמו הסכין של שעט ולתקוף אותה מכאן ומשם ליצור לתפור לקשור ואפילו לברוא מסלול, כאן באמת זכינו במוצר סופי מושלם ... התודות לגיא כנען  

 

רוכבים שקראו כתבה זו קראו גם